פתחים סמויים מהעין

עריכה 28.2:

באשר למהות והתכלית:

פאק, ככל שאני חושב על זה יותר אני לא מצליח למצוא פירצה מחשבתית (אוף - אורגזמה) מקיומן של שתי ישויות שהן אחת: הנשמה והבשר, הנשמה הממריאה מן הבשר, מושלת בו, נמשלת על-ידו, חושבת באמצעותו עליו, ומתלבטת ומגכיחה את עצמה בעיני עצמה (הנני כאן לצורך העניין).

האבסורד התלוי-מודעות הזה משגע אותי.

מודעות, תבונה...ככל שמעמיקים יותר, מבינים את המיותרות, גם של המודעות, וגם של כל מה שפיזי. בעיה.

אני אצטרך לערוך מחדש את הפוסט המעורבב למטה.

פתרון כזיכוך אורגזמי, צרכנים כפייתים של פתרונות\אורגזמות.

אם הפתרונות זה מה שאנו מחפשים, אז משם נוצר הצורך\תלות בבעיות. הרבה בעיות - הרבה פתרונות.

(בהקשר הזה ארשום גם שהטכנולוגיה היא ביטוי מושלם לצורך הכפייתי שלנו בפתרון צרכני-אורגזמי בלתי נלאה ונדלה)

זה מעוות, יש הנאה סמויה בלייצר בעיות (שנובעות מהאינטרסים השונים המנוגדים של כל אינדיבידואל), הידיעה שאנחנו (כיחידים או כחברה) נדרש לפתור אותן - מאפשרת מעין ייצור סדרתי של בעיות (הבאת ילדים היא התוצר הכי מובהק ומוחשי) שמספקות הצדקה לקיום העלוב (המוכוון אורגזמי), שעמוק בפנים אנו יודעים שהוא חסר משמעות - כמו בעלי-החיים שמגדלים אותם לתפארתה של שחיתה - שדמם, עיניהם, איבריהם - הפקר.

המהות והתכלית:

החיים כמו שאני תופש אותם הם משחק נבזי בסופו של דבר, משחק סכום אפס - המלאות היא תמיד על חשבון משהו\ מישהו, וכנ"ל גם ההתרוקנות - בחוויה של הסובייקט אין באמת שניים שהם אחד, החשיבה הרוחנית-רומנטית הזו היא אשליה ורמיה עצמית (אבל חשובה וחיונית מאין כמוה מבחינה חברתית-כלכלית) - העולם הוא פיזי להחריד, הרוחניות היא בסה"כ צורך פרשני מפותח של ישויות פיזיות מפותחות על עולם פיזי גועש, אילם וחלול. חלול, במובן שאין מאחורי ומלבדי מראית העין (פלאית ומתוכחמת ככל שתהיה) כלום בעצם. הכל הוא כלום, והכלום הוא הכל - כביכול ביחד בו-זמנית - מה שמייצר אבסורד... האבסורד הוא תוצר תפישתי-נפשי.

זה שאנחנו נבונים מדי בכדי לפרש ולתפוש איך כל האובייקטים נצרפים לכדי הרמוניה אחת שלמה, לא משנה את העובדה שסובייקטיבית-פיזית, אנחנו לגמרי לבד.

זו האמת המזויינת שלי נכון לעכשיו האורגזמי, ואאחז בה עד שיוכח אחרת - הרעב קורס נוכח ההכרה - חדל מרדפים?

עכשיו האשליה המנופחת מחשיבות של האינדבידואל, החברה, הדת, הרוחניות, הצדק, המוסר - הופכת למשעשעת ומרושעת לפרקים.

נשאר רק חיוך עצמוני ומבועת בחלל, ובמה שמתיימר למלא אותו. תקראו לי משוגע :)

הרטיטי את ליבי

האאאאפצ'י