פתחים סמויים מהעין

ראיון מאת בילי מוסקונה לרמן עם פנחס שדה

מתאבן:

- אתה אמרת: 'רק הערכים נשארים. סזאן, ואן גוך, מוצארט. הם נשארו יותר מהנשים ששכבתי איתן ונעצנו ציפורניים אחד בתוך השני והיום הם בשבילי כמו בועת אוויר'. ואם זה ככה, אולי אהבה היא רק אשליה, זזים מאשליה לאשליה?

את שואפת לפענח את חידת ההוויה. את קובעת זאת אשליה, מאיפה את יודעת? אני הייתי אומר ככה: אפשר להניח שהחיים בעצמם הם אשליה, אנחנו לא יודעים עליהם כלום. אנחנו חיים בזרימה מתמדת שבה הכל חולף. כלומר שהחיים הם אשליה. למה דווקא אותה מהות נשית אידיאלית היא אשליה? אולי זה הדבר הכי לא אשלייתי שיש. זה אולי ניסיון להושיט יד ולתפוס. ניסיון נואש, מטורף, חסר הסבר של אדם חולם לתפוס משהו. אולי הדבר עצמו הוא אשליה אבל הניסיון איננו אשליה. מוכרחים לעשות ניסיונות כאלה כל עוד חיים.

"החי על המת" (חבצלת), ראיון עם פנחס שדה מאת אתי חסיד

הנסיון איננו אשליה, לנסות ולהתרכז ולהיות עם הנסיון, להיות עם התנועה.

הריכוז והמיקוד התודעתי שבעשיית הנסיון המודע (לגבי משמעותו ומטרתו) - זה אי של שקט בראש, כקונטרה לכל ההמולה האחרת: שברגשות האופפים את אותו גלעין של שקט, שבמדאובי הגוף ובכלל כל צבר הציבור שמסביבך ועליך.

זה לא היה נכנס לי לראש אלמלא הטאי-צ'י, איפשרתי לאלמנט הזה למרכז לי את החיים.