פתחים סמויים מהעין

הבנתי שהחיים שלי הם נסיון מתמשך (ורק בסיומם אפשר יהיה להרהר בתכליתם, וכשזה זה יקרה מימלא לא אהיה פה, ומימלא לתורה (לסיפור) שבעים פנים :).

יש לי את היכולת לבחור איך להתמודד עם כל נסיון, יש לי את היכולת ליזום נסיונות, יש לי את היכולת לעזור לחלק מהזולת בנסיונותיו הוא.

מצב הרוח שלי מאד חיוני להבחנה, אבחנה ופעולה.

מצב הרוח שלי מושפע מהעבר שלי (החיובי והשלילי), ומהעתיד שביחס אליו אני או חושש או אופטימי.

אדמה, רוח ואש

שלושת היסודות הנ"ל נוכחים בחיי, בחיי המעשה - וזה הישג גדול עבורי. היכולת שלי היום להתפרק מהטוטאליות (שבהתרכזות ודבקות ביסוד אחד כל פעם) מהעבר, מחזקת אותי, מניעה אותי ובעיקר מאפשרת לי לצאת מהכלא הרגשי שהייתי שבוי בו. לא לראשונה בחיי יש לי תחושה של ערך, של בניית נדבכים שנחשבים לחיוניים וטובים בעיניי, אבל הפעם זה אחרת, זה כל פעם אחרת :-)

יש גם רגעים של שפל, של בלבול, תחושות מזנבות של אובדן דרך, אך אני משתדל לראות בכל אלה בגדר תזכורת של רוחות רפאים מן העבר, שככל שהזמן יעבור, והערך שאני מייצר ומרבד - קולם יקטן, ואני אוכל באמת ובתמים להתייחס אליהם בחיוך של זקן שראה ועבר כבר הכל.

התבוננות

כמה ערך יש להתבוננות סבלנית.

המתנה למתבונן הסבלן היא ידיעה.

ידיעה מיתרגמת במהירות לפעולה שהצלחה בסופה.

אני נפגש בזה ביתר שאת בענייני הפיננסים (ע"ע אש), אני נפגש עם זה יום יום.

היה לי את זה, היה לי את זה בגדול, איבדתי את זה בגלל בעיות של תסכול, ריקנות, קהות חושים, והסחות רעות מסביב.

אני כל-כך אוהב את ההתבוננות השקטה הזו, הפרטית הזו, הבוגרת הזו.

יש לי תחושה חזקה של אביב.