פתחים סמויים מהעין

בשפה פשוטה:

שתסבול, ושתתעקש לא לדעת למה

באמת.

האמת? בכל דבר, מקטן ועד גדול, יש את האמת היקומית (הידיעה האימננטית, מהותה נטולת מחשבה היא) שאנו מתעקשים להדחיק (צורך קיומי מנוון?), לכן בכל דבר יש את הפוטנציאל לשתי התגובות\התוצאות הבאות:

1. להנאה - הנאה מהאמת, שנוכחותה באובייקט\ים שנשקף\ים לנו תדיר - מעירה את האמת הפנימית שלנו אשר מתפעמת מיכולת ההתבוננות התבונית, החומלת (ההבנה העמוקה שכולנו אותה הישות, המתימטיקה האינפיניטיסימלית מקודדת אצל כולנו - והיא רק נקודת יחוס רעיונית), שפורצת ויוצאת מן הגוף, ובאה במגע, נפשי ורגשי, עם היקום כולו.

2. לסבל - האמת של כל אובייקט שנשקף לנו, מעמתת אותנו עם ההכרה שאנו חיים בהדחקה, בשקר - יש מי שההכרה הזו מביאה אותו להתעוררות, ויש מי שההכרה הזו מוסיפה לסבלו, מכיוון שלטעמו, הקורבני, הקול המורד שבתוכו חזק יותר, והוא נוטה להאמין, בטעות, שהקול המורד הזה חזק ממנו לתמיד, שגורלו גזור - וזו כמובן אשליה שמביאה לתפישת מציאות עכורה.

רות, סוף.