פתחים סמויים מהעין

אוי זה משעשע.

השתתפתי בסוף השבוע בסדנה כמו סיינטולוגית-גנוסטית, ניתוח כתביו של משה קרוי ועוד, שהכניסה אותי לטרנס מטורף של מחשבות ודעות על כל דבר כמעט.

בשתי היממות האחרונות הצלחתי לישון בקושי שלוש שעות, את רוב הזמן העברתי בכתיבה, שבראיה לאחור היתה אקסטטית ממש.

בני אור, בני חושך, נשמות וגלגולים, דתות, משיחים-מבשרים בשר ודם מההיסטוריה, מספרים וחוקיות עלומה שנחשפה לי פתאום.

הייתי על סם שהוא פרי תודעתי המתוודע באקסטזה, תודעה שזרמה כמו נהר גדול.

ועכשיו שקיעה, ואחרי כל האקסטזה, הכל מואר באור אחר, מביך משהו, אור של שגרה עייפה. אתה שוב פעם בשר ודם בעולם שההבל שולט בו, ואתה קצת מתגעגע לכל ההבל היום יומי שלרגע התנתקת ממנו.

כמה אפשר לשייט בעולמות עליונים?

הרבה ממה שכתבתי בטח נורא ישעשע ויביך אותי כשאקרא אותו שוב. אולי את חלק מהדברים אעלה לפה. אסור יהיה לי לנסות לערוך את הדברים מחדש - חשוב שלא אאבד את העדות הזו כפי שבאה לידי ביטוי באותו הזמן. יהיה מעניין לנסות ולהמשיך את קו המחשבה ההוא, והפעם ממבט יותר ארצי, ומפוכח?

מחר, אני חוזר לעבוד בחממה, מה שנקרא לחזור לקרקע...