פתחים סמויים מהעין

"התמונה של הנחש, אצלך בבלוג, עדיין מפחידה"

מילדות ועד בגרות, כששאלו אותי עם איזו חיה אני הכי מזדהה, עניתי נחש.

האמת שהתשובה נכונה יותר מהשאלה, כי אני לא מזדהה עם הנחש, כמו שהוא מסקרן ומושך אותי.

יש משהו לא מעט נחשי ברוב הנשים שאהבתי, שקרבנתי אותן לקרבן אותי (על בסיס התיאוריה של כרמל, אם נעמיק עוד טיפה - יכול להיות, לדעתי,  שהנחש הוא רק שליח, שליח של אדם המערים על חוה, להחטיא את אדם - האפשרות הזו מעוררת מחשבה בנוגע ליחסי גברים נשים, הורים ילדים).

 והנה אני שוב מגלה את נרקיסוס הנוירוטי המושל בי לפרקים, שוב פעם האגו כמעטפת, פנימית.

המאבק הוא פנימי.

האחר הוא לא רק אמצעי להרגיש טוב עם עצמי, הוא גם לא התכלית כולה. האחר הוא אני, אני הוא האחר, וכולנו בנשמתינו אחד, אחד במצבי צבירה שונים, משתנים ואף משונים :)

דימוי הנחש אליבא דה כרמל ויסמן