פתחים סמויים מהעין

שלומי שיר, זכרונו לברכה עלי, "ימים עליזים מר קורטיזון".

ראיתי היום בערוץ 8 את הסרט התיעודי שהוא יזם, צילם, ביים, נאבק ומת איתו.

התחשמלתי, כאבתי מאד את המאבק והרצון הכי טהור שיש, להשאר בעולם הזה, לאהוב את האשה שלך, את הבת המתוקה והתמימה שלך. והעולם אטום מול זעקה של נשמה, אטום וחסר אונים.

מסמך ירושה שהוא חובה לכל אדם שרוצה לראות ולהיות מודע לכל פניו של הקיום המופלא והאכזר.

אני בכושר גופני משתפר והולך, היום הגשמתי כמיהה מהחלומות: לרוץ. מהליכה מהירה, לריצה קלילה אחרי הרגליים הקלילות של הכלב.

זה מעודד אותי, ואני אתחיל לעשות ריצות באינטרבלים בזמן שעת ההליכה היומית.