פתחים סמויים מהעין

זה מבלבל מאד עבורי. הניסוח של זה לא פשוט.

אני מתקשה להמשך מינית כשאהבת הנפש נוכחת וידועה לי.

הפנטזיה הסמויה שלי על אהבה היא אהבה לא מינית, חברות אמיצה וצמודה, אבל ללא יחסי מין.

אני נמשך מינית אל מי שלא טובה לנפשי. אני מוכן להקריב את נפשי תמורת חיבור מיני שגורם לי להרגיש חי.

אני מוכן להקריב את המיניות שלי (שגורמת לי להרגיש חי ברמה הפיזית) תמורת אהבת נפש שמרוממת את רוחי עד בלי די.

הפנטזיה והמציאות מתנגשות זו בזו. מצד אחד הפנטזיה שלי על האהבה מושתתת על דגם האם-בן, מצד שני המשיכה המינית שלי היא מעוותת, אני נמשך מינית לנשים תובעניות (שנפשית אני סולד מהן - שזה פאקינג אבוי הדגם של אמא שלי).

אני נמשך וסולד בו זמנית מצד אחד, מצד שני אני אדיש מינית אך אוהב אהבת נפש.

אני מוכרח להפרע מהדפוס המעוות והדיכוטומי (ממש משוואה ריבועית בשני נעלמים) הזה.