פתחים סמויים מהעין

ביטוי מעניין "רגע האמת". אין הרבה רגעים של אמת בחיים - כף יד אחת או שתיים לכל היותר יספיקו למניית רגעי האמת.

מה הביטוי הזה אומר על הרגעים הרבים בין רגע אמת אחד למשנהו?

לפני כשבוע חוויתי רגע של אמת מעורר במיוחד.

למרות תהליך ההתעוררות שלי של השנים האחרונות, תהליך שלווה בהרס עצמי מקיף ושיטתי, הגעתי לתחושה עזה של מיאוס, רוויה וחוסר רצון להיות חלק ממשחק החיים.

שכרתי חדר במלון, קניתי סכין יפאנית, וחישבתי את קיצם החרוץ של עורקי הצוואר והירך.

שעות הייתי מוטל במיטה עם הסכין ביד.

אין לי אישיות אובדנית, פשוט יותר מדי שנים הרשיתי לעצמי להיות חלש, אנוס ומסורס.

יצאתי מהמלון הזה על הרגליים, עם נחישות שלא זכורה לי כדוגמתה: לזרוק ולהשליך את כל מה שכבר לא רלבנטי לי בזמנים האלה, ולהתחיל מאפס, להשתכשך בעולמות התחתונים והסיזיפים, מתוך אמונה שמשם יצמח משהו אמיתי, משהו שלא בא בקלות, משהו שנרכש בזיעה ועמל.

זין על הכסף, אני מתנער ממנו, נועל אותו לעשר שנים, מתחיל מאפס, יש לי כוחות אדירים בגוף ובנפש שמתעוררים מהתרגשות.