פתחים סמויים מהעין

טעימון:

"יש לי עיבוד נתונים אטי, זה עדיין כל הזמן כואב. לפרק זה איום ונורא, למרות שזה קלישאה מהסוג שאומרים בטלוויזיה. אני ורונן בשום דבר מסודר. לא התגרשנו, חיים בנפרד. הצד המוצלח של המצב העמום הזה שיכולתי להתעסק בקומות הגבוהות, בתחושות המזוקקות. חלק מהחיים שלך אתה טייס אוטומטי ואז קורה משהו, נחיתת אונס, ואתה צריך להסתכל מחדש על דברים שראית אותם כמובן מאליו. לבחון מכל הזוויות, לחלל בכל כלי".

עוד מעט את חוגגת 50. אין חשש מהתבלות? "ככל שעוברות השנים אתה פחות מתאמץ. הדבר המוצלח בבגרות שאתה יכול להביא את עצמך בלי התסביכים. היום אני בקשר מעולה עם אמא שלי, שגרה לידנו. זוהי תוספת משמעותית לחיים שלי ושל הבת. אותו דבר עם הגוף. היום אני לא מופעלת על ידי השטויות, מה אומרים עלי, איך אני נראית, האם העלבתי מישהו. אני מבסיסי מאוד מחונכת, נעימת הליכות, מאירת פנים, כמעט לא מרימה את הקול. זה נראה לי נורא אינטימי לכעוס בטירוף. עם הגיל וההיסטוריה המסובכת שלי המאמץ לרצות התמזער".

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=788375&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0