פתחים סמויים מהעין

3 פעמים ביום אני יורד עם הכלב להליכות של 40 דקות

כל הליכה אני שומע את אותו הדיסק במשך כמה שבועות (הפעם, "רק את" של עמיר בניון)

פעם ביום אני מתרגל טאי-צ'י, כ-45 דקות

כל בוקר(אחרי ההליכה, ועם תה קמומיל+דבש+חצי לימון) אני נכנס בקביעות לישראבלוג, קורא ומגיב בכ-10 בלוגים

פעם בשלושה שבועות אני מבקר אצל הפסיכותרפיסטית שלי

כל יום, למעט שבת, אני קם בבוקר לעבוד

במהלך הליכת הבוקר שלי חשבתי על העוצמה שבחזרתיות, על השלם שמתרומם מעל לסך חלקיו שבכל פעילות שאנו עושים (בתנאי שיש תשומת-לב).

הטאי-צ'י עוצמתי ביכולת המיזוג וההפנמה של שני אלמנטים, יין ויאנג. אני מתרגל את שניהם ומתיך אותם. אם היין הוא X וה-יאנג הוא Y , אז בחזרתיות היומיומית אתה מהר מאד מוצא את עצמך מתרגל XY כמקשה אחת.

מה שמדליק אותי זה שניתן להעתיק ולתת ביטוי לשני האלמנטים בכל פעילות גופנית, מנטלית או שכלית, ואז להתיך אותם למומנט מאוזן שגדול מסך חלקיו.

מעניין איך העניין עובד עם טקסטים דתיים, תפילות. מהמעט שהתפללתי בחיי (בר-מצווה, שבעה, ואולי יום-כיפורים אחד או שניים) - מעולם לא התפללתי עם כוונה. מסקרן אותי איזה תהליכים עוברים אלה שמתפללים מדי יום ביומו. יש לי קושי להתחייב לטקסטים שהנמען המהולל הוא ישות שאין לי הכרות או חיבור מוחשי-רוחני איתה. ומשכך יהיה לי קושי להתכוון בנושאי תפילה. דווקא אלמנט הקטנת האדם (ביחס ל...) מוצא חן בעיני. אני עוד אחשוב על זה.

במוסף הספרות של שישי ב"הארץ" קראתי ברפרוף על רב אמריקאי שכתב הגות והיה משתתף פעיל בכל מה שקשור לקדום זכויות אדם - על שלקח חלק בצעידה המפורסמת של מרטין לותר קינג, וכשחזר לביתו, סיפר שבצעידה הזו הוא התפלל עם הרגליים. אהבתי את זה :-)