פתחים סמויים מהעין

יש ספרים שנחרתים בזכרון, לא בהכרח בגלל שהם ספרי מופת שמהממים את העולם בתבונה ובתובנות - אלא פשוט בגלל שהם באו לך בזמן המתאים, ביארו והאירו על דרך הפרוזה ערפילים ואפילה.

אל הספר של אנדריאה דה קרלו, "שניים מתוך שניים", הגעתי דרך ביקורת במוסף ספרים של ידיעות אחרונות בשנת 94'. את הביקורת כתב איש בשם בועז כהן. הביקורת הרשימה אותי, ודאגתי להשאיל אותו מן הספריה כמה ימים לאחר מכן.

אני לא יודע למה, אבל נזכרתי בספר הזה אתמול בלילה, אבל לא זכרתי את שמו. כתבתי מייל לבועז כהן, סיפרתי ושאלתי האם הוא זוכר ספר של סופר איטלקי ששם הגיבור הוא גווידו. הוא זכר, וענה והרחיב בנחמדות.

אני כמעט ולא זוכר דבר מעלילת הספר, אני רק זוכר את החוויה שלי כקורא בגיל 20 בערך. החוויה היתה חזקה מספיק בשביל לגרום לי להיות סקרן היום ללכת בעקבותיה, ובעקבות הבחור בן ה-20, ולקרוא את הספר שוב. רומנטיקן מזדקן שכמותי (חיוך אטרוסקי פנימי).