פתחים סמויים מהעין

היכולת הורסטילית של האישה (והייצוג שלה בעולם) להיות, להתחדש מפעימה ממש.

קצת שמש, אור מרקד ומים, והגן החורפי משתולל יופי.

"כי אף על פי כן יש כל העת קורטוב של שמחה ואפילו היופי קרוב מאוד, מתחת לקרום של כל שעה ושעה, בלבו השקט של הריכוז, ובכל אחד חבוי אדם אוניברסלי, חזק, בלתי מנוצח. בשושני הבר משוטט ריח הילדות ובימי חג יוצאות הנערות לטייל כמימים ימימה. ויש משהו אלמותי באופן שבו הן קושרות צעיף צבעוני. הזיכרון חי בים, בדהרת הדם, באבנים הכהות, השרופות, בשירים ובכל שיחה רגועה. העולם הנו כמות שהיה תמיד, מלא צלילים וציפיה" (ערוך מ"שלושה מלאכים" של אדם זגייבסקי).

הנה קליפ לשיר של קרן אן שנוגע קצת בנושא הזה: