פתחים סמויים מהעין

איך נראה הצל שלי?

פעם הוא היה דומה לאבא שלי, חשבונאי פחדן. היום מדובר בצל אמיץ ונחשף, נכון להרפתקאות, פחות ופחות המנעותי.

מה עיני טחות מראות?

הן רואות את מה שניתן לראות, מה שנפקח מתקבל ברצינות וביותר אחריות.

האם אני מאמץ את צילי המשתקף בעיניהם של אחרים בקלות רבה מדי?

כן, עדיין - אבל שריר ההתעשתות מתחזק.

האם צללים של זמנים אחרים מחייבים אותי כצרור זהותי עכשווי?

כן, עדיין. לא מכחיש.  אבל בורא את עצמי מחדש. יש לי אמון בעצמי.

האם החמלה והאמפתיה לצילו של האחר היא הדרך היחידה להתחבר לצילך שלך?

בעיקר, כן. החיבור עם האחר הוא חיים והצלה. היו כמה שליחות בשנים האחרונות שלימדו אותי הרבה על עצמי.

למה אני לא מפחד ובורח מצילו של האחר, אלא כרוך להכיר וללטף אותו?

זה לא רק תיקון של שניים, זה תיקון ששולח גלים של גאולה קדימה ואחורה בזמן.