פתחים סמויים מהעין

אני אומנם לא קל מהאוויר בעולם הזה, אבל מזה שנים (מגיל הנערות) אני חולם בלילות מדי פעם שאני מצליח לרחף ולפסוע באוויר.

זה מתחיל מריצה לקפיצה לרוחק, תאוצה שמנתקת אותי מכבלי המשיכה, עילוי ורחיפה שהרגלים מצליחות לשמר בהילוך איטי. ושלא כמו בסרטים המצויירים, זה לא נגמר, אני מצליח להלך ו-"לפדל" באוויר ללא קושי ולזמן ארוך. אולי הצורך שלי לעבור השמנה רצינית בעבר, נבע גם מתחושה של צורך בקרקע. בכל מקרה, מוטיב הריחוף באוויר השתנה בלילה האחרון. הפעם אני מצליח לרוץ על פני הקרקע, ובין צעד ארוך למשנהו, אני מצליח לרחף באיטיות, באופן שניתן להבחין ולהתבונן בו. לראות את הרגל הקדמית שלוחה קדימה בגמישות מתוחה, לראות את הרגל האחורית דוחפת, מתעלה ומתנתקת מהקרקע גם כן, לראות ולחוש את תחושת הריחוף, עד לנחיתת עקב הרגל הקדמית, דריסה איטית של כל הכף, דחיפה ועילוי, וחוזר חלילה.

מוצא חן בעיני הריחוף החדש, מרגיש לי הרבה יותר בריא לי.

בעניין ארבעת היסודות בי: אדמה, אש, מים ואוויר. אז אני מעריך את החלוקה הזו אצלי כיום כדלקמן:

35% מים

30% אש

20% אוויר

15% אדמה