פתחים סמויים מהעין

מאיה (התמה) -

העניקה לי אהבת תום וחום של אהבה ראשונה, הרגשתי שאנחנו אוהבים כמו ילדים.

בעוזבה שחררה שד שהיה כלוא, אובססיית אובדן היסטרית.

אתי (שאינה יודעת לשאול)-

לימדה אותי להיות רך עם קשות עורף.

לימדה אותי כניעוּת.

העניקה לי מגע אחר.

לימדה אותי להמשיך להיות נדיב בלי קשר לקושי שלה להיות נדיבה.

לימדה אותי לא לצלול, לעטות ולאמץ סיפורים של מישהו אחר, ולמדתי את זה ממנה בדרך הקשה, כמובן.

מוּדרה (התמה המרטירית)-

העניקה לי חום וחיבה שקרנו - אך לא הגיעו אלי פנימה, ושלא הפשירו לי את החרצן העקשן של הלב - למרות תנאים פיזיים ונפשיים לא פשוטים שהיו מנת חלקי וחלקה - שהצריכו ממנה התעלות וגדלות נפש, שהיו לה.

חשפה אותי להסה - שחשף, תמלל והתיר לי סבכים בזאב הערבה שלו.

פתחה לי פתח לבודהיזם ורוחניות, והמסע שנמשך ממנו הלאה לבדי.

חשפה אותי לכפור מחייך ומנצנץ, מתבונן ובוחן.

הייתה לי קרובה ולא מושגת, כמו כמיהה חסרת ישע.

העניקה לי, בנוטשה אותי בייאושה, את חבטת הקרקע שבסוף התהום אליה צללתי הרבה לפני שהכרתי אותה.

העניקה לי ריסוק וכאב עצום של החמצה. ובעקבותיו האספות כעוף החול.

ליזה (החכמה אפריורית, התמה הפונדמנטליסטית)-

אמיתית (עירום נפשי ופיזי, פרונטלי ומהמם), עמוקה, נשמה טובה.

אינטלקטואלית בדיבור, ניהלתי איתה שיחות אינטלקטואליות שלא ניהלתי עם אף אחד ואחת אחרת - היא הניעה את מה שלא הייתי מסוגל להניע לבדי.

קיבלה אותי בלב כמו שאני, בטחתי בה, מה שאפשר לי לפתוח פקעות ולגדול לאורה וחומה הרך.

לימדה אותי לדבר דרך הלב.

לימדה אותי להכיר ולאהוב איים נידחים בעצמי דרך המפגש איתה, מפגש שלא היה בו פחד מההתחלה ועד הסוף.

מרטה לי את הכמיהה להציל את מי שלא קורא לעזרה.

היתה לי אהובה כאחות, העניקה לי את האהבה הלא מושגת שתמיד כמהתי אליה.

לימדה אותי לשחרר.