פתחים סמויים מהעין

חלמתי על אלוהים. כשאני ער, אין לי חצי דבר איתו, אבל בחלום הוא היה נוכח. נוכח בצורה מפחידה ואלימה.

אני זוכר אווירה של כאוס, אני זוכר פלאש שלאחריו התפשטות (כמו פטריה גרעינית, אבל ללא הפטריה). כל יצור חי שההתפשטות מגיעה אליו, תצורתו משתנה. ואז שוב התנהלות רגילה בצורה החדשה עד לפלאש הבא. מספר פעמים שזה חזר על עצמו. באיזשהו שלב הצלחתי לתקשר איתו במחשבה, ואז עלי הוא חס וכולם חוץ ממני התעוותו והשתנו.

תוספת 15:38:

עכשיו אני נזכר גם בחלום שקדם לחלום הנ"ל. יש קשר בין השניים.

 אדם קרוב אלי, שיש לי רגשות קוטביים לגביו, מתאבד בתליה. אני מוצא אותו. הוא בשלבים האחרונים של ריקוד המוות, ואני קופא על מקומי. מצד אחד אוהב אותו ורוצה להצילו, ומצד שני שמח שלבנאדם הזה לא יהיה יותר חלק בחיי. רק אחרי שהוא עושה סימנים של מת אני נחלץ לעזרתו במהירות. מנסה להחיותו ולא מצליח. אני חושב לעצמי שאני בכוח המחשבה שלי בלבד הבאתי אותו להתאבד, ומתייסר על כך (במקום על כך שלא נחלצתי לעזרתו בזמן).

אז מה, מחזיק מעצמי אלוהים ואוצר בתוכי אגרסיות ? פסיכופת ?