פתחים סמויים מהעין

כשאני בערטול נפש

כשחפיסת הנפש שלי נטרפת עם כל מגע חדש עם אישה שאני מתאהב בה

אני תמיד נזכר, ומרגיש וננגע ע"י רוחות רפאים מהעבר.

המנגנון שלי פועל במצבי החירום של מערכות יחסים בערך כך:

להשתיק את כל הדיבורים האמיתיים, החיוורים,

ותחתם לשפוך את הדיבור האוטומט, המנוכר אפילו לעצמו, המבוהל באריזה של i don't give a damn.

ושני הדיבורים מעורבבים זה בזה, גם המדוברים וגם השתוקים. המדוברים מכחישים ומגוננים על השתוקים, ובאותו הלך רוח שיכול להמשך שבועות ארוכים, אובדת לה הידיעה, ויש רק מנעד רגשות מסחרר ומייסר, והסתבכויות רבות נפגעים.

ממהר להתנתק רגשית כשהסכנה רק מרימה ראש, מוותר על זכות הבחירה וההתעקשות.

ותחת זה ממהר לדחוק אותה להחליט, להתממש ולהתרחק.

...גאולה, שכחה וחורבן...

כמו כלב שרודף אחרי זנבו שלו.