פתחים סמויים מהעין

כשאני מדמיין קדימה מעבר לכף-היד שמסתירה הר שלם, אני משוכנע שהכל מקרי בעולם.

צנטריפוגה של ימים ולילות, אנשים וכל הרעש. מאידך בראייה לאחור, לכל דבר יש משמעות, שום דבר לא מקרי, כל מקרה חלוט הוא as meant to be, חוליה מקשרת בין רגע שנגרע מרגע.

זו תובנה שאני יכול להשתכשך בה כמו עובר שעות אין ספור כשאני נים לא נים (כמו עכשיו).

אני מאוהב.

מאוהב בלב הנפתח שלי, בעולם שהלב הנפקח שלי לוקח בו חלק והשפעה. מאוהב בידיעה אודות הלב שלי, ולב הדברים כולם.

פגשתי בדרך מאד לא אפשרית, אישה מדהימה, תרפיסטית, שמה שלי. היא יהודיה, ושמה העברי הוא אירית. כמו שמה של האישה המופלאה, שלקחה את הלב המסוייד שלי לפני שנתיים, ועיסתה אותו באהבה, באמונה - כמו משהו קדום כזה, שהפציע גם בגלגול הזה.

אירית האמריקאית עדיין לא יודעת, אבל בחרתי בה להמשיך להרעיף עלי אהבה נקבית - אמהית, אנושית ואוניברסלית.

נדמה לי שאנחנו הולכים לחוות חסדים ביחד.

Dali

One Second Before Awakening from a Dream Caused by the Flight of a Bee Around a Pomegranate,1944