מחשבה: יכול להיות שה-'אני' שאני חושב שאני הוא רק שלוחה ששואבת את מחשבותיה ורצונותיה מ-'אני' גבוה יותר, 'אני' קולקטיבי?
הסיבה שאנשים מזדהים עמוקות עם הגוף שלהם, נובעת מכך שהגוף מייצר צרכים ורצונות שמביאים למחשבה והזדהות - "הגוף שלי, והנשמה שלי חד-הם."
זה כל כך ברור בכל מה שקשור ביחסי גוף-נפש\נשמה, אבל שקוף עד כדי עיוורון בין 'אני' חלקיקי אחד ל-'אני' קולקטיבי.
ה-'אני' הקולקטיבי שלי הוא 'אני' שמאד רוצה לאזן תמיד. שם טעם החיים עבורי, שם ההצלחות שלי, ושם גם הכשלונות שלי.
העסק שיזמתי נרקם מתוך רצון לאזן, לתת קונטרה טובה למה שתפשתי כרוע שמנצל את כוחו על אנשים במצבי דחק. הרוע או המבולקה או ההפקרות חוגגים כשיש ואקום, וכל מה שצריך לעשות זה להעמיד אלטרנטיבה. אין צורך להלחם, רק לעמול על אלטרנטיבה ולא לסטות כשהכוח מתחיל להצטבר בידיך, לא לתת לכוח\לסיפוק להשחית. לזכור מאיזה מקום יצאתי ולשם מה.
המלצה: בערוץ הניו-אייג', המשובח לרוב, של NRG יש כותב מרתק בשם אביתר שולמן שעושה חיבור בין פרשות השבוע "שלנו" לבין הבודהיזם. אני נהנה מאד לקרוא אותו, רק רציתי לשתף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
