פתחים סמויים מהעין

מאד לא קל לי כל הסיפור הזה, אבל אני חושב שראוי שהאי-מייל שהתקבל אצלי לפני שעה יתפרסם בכל זאת:

אני מתנצלת מעומק הלב. החלטתי למחוק את הבלוג שלי היום בעת שישבתי על מחשב של חברה, בלוגרית ותיקה ובעלת ניסיון בעולם האינטרנט, והאישה היחידה בחיי שמקורבת לתחום זה, ידעה מי אני ועודדה אותי לחזור לכתיבה בדרך כזו. חברתי לא עקבה אחרי הבלוג על מנת שאחוש עם זה בנוח אך אני לא ניצלתי את המקום לחשיפה של ממש, אלא בניתי דמות על גבול הספרותית והתמכרתי למשחק התגובות וההתכתבויות. רק בפגישתנו היום חברתי נחשפה לחלק מהפרטים השקריים ולעובדה שנוצרו לי כאן מערכות יחסים בגוונים שונים עם אנשים שהיא מכירה באופן אישי. כמעט איבדתי את חברותינו היום בגלל תוכנם של קשרים שנגעו אליה יותר ממה שהנחתי, והיא שכנעה אותי שאני משחקת באש, גם על חשבונה. אני חשה צורך להתנצל אישית במיוחד בפניך, שפתחת בפני את לבך ותשובתך המרגשת לשאלתי באם יסתבר שאני דמות בדויה הבהילה אותי קצת (כמו שראית ירדתי מהר מהפלרטוט שלנו). התנהגותי נבעה מחוסר הידיעה להתמודד עם כל הרגש שהרעפת על דמות בדויה שהתקיימה דרכי. אין לי מילים לתאר עד כמה אני מחבבת אותך ועד כמה אני מצטערת על שהוניתי אותך ולקח לי זמן לראות בך אדם אמיתי. אני מקווה שתעמוד לזכותי העובדה שאין לי הרבה ניסיון עם אינטרנט ולא הבנתי עד היום עד כמה הניסוי הוירטואלי שלי פוגע באנשים אמיתיים ויוצר יחסים אמיתיים. אני לא אחזור לבדוק את כתובת המייל הזו ומה שתחשוב עלי הוא מוצדק. את הלקח שלי למדתי ומהאינטרנט אני אמשיך לשמור מרחק.   סליחה.