פתחים סמויים מהעין

אני רק אמצעי, כלי קיבול, הפרטה של כל ההתנסויות והאפשרויות.

מה מייחד באמת את האסופה שהיא ההתגלות של מה שמכונה אלוהים?
היכולת להעניק, נתינה בלתי פוסקת. שפע של חומר, זרעים של חומר שהוא צורה של משהו שהושקעה בו מחשבה.

המחשבה הזו שמאחורי החומר היא הרוח.

השילוב הזה שבין חומר לרוח הוא הנשמה, כלי הקיבול. לכל דבר יש נשמה אם ככה.

ובכן, אני הוא נתינה אינסופית של אפשרויות, התנסויות, מלקות ולקחים. אני חלק מזה, עושה את זה, ומתנסה בזה עם אחרים, שהם כמוני: חומר שהוא צורה של משהו שהושקעה בו מחשבה, עם היכולת המפעימה להתעלות מפעם לפעם מעל לכל זה, להיות יציר, יוצר ומשקיף מן הצד.