פתחים סמויים מהעין

לעתים תכופות נעורה בי ההכרה, שמוכרת לכולם, שהנני זר. חייזר. אבל לא סתם חייזר, אלא חייזר הדוניסט, חתרן ומסוכסך קווקזית עם חייזרותו ההו כה אינטימית ומענגת. אבל אני לא מחדש כלום - לא לעצמי ולא לכם.

הזרות היא אימננטית, היא נגזרת של יכולת להחזיק בכמה תודעות בו זמנית. (התפלק לי הגיג שחוק, אבל הוא נבע ואני, אני, רק הקלדן הכנוע שלו)

רציתי להמשיך כאן ולתאר את הים שבתוכי שמרגל ושולח מסרי מורס מרשיעים ומשעשעים בעד ונגד ה-"מה זה כל זה"(תודה באשי), אבל אז נזכרתי בדוד אבידן עם "תשדורות מלווין ריגול" שלו, וקטונתי.

אז רק אלנקק במסירות כפייתית, למה שהתלנקקתי אליו בעצמי, הנה.