אני ללכת מחר בבוקר (איזה כיף, נסיעה של 6 שעות), לנויורק לקורס של שבועיים. מפנטז על הרפתקאות.

the idea i thought about before i came to america caught some hearts and we established a new company and got nice investment for a start.

we start working on our computed system, hopefully establish it in few months time then going to select a state here for a one year pilot before hopefully spreading.

אימה תוקפת אותי רק מהמחשבה להיות לבד. להיות לבד, אני חש באופן מיידי, משמעו להיות נטוש. אני היצור אשר כל חייו גדל בתוך מרקם חברתי ונע לפי צרכים חברתיים, הגיב לפי משובים חברתיים. קיים טכסים, מילא מצוות, או מרד במצוות ובטכסים. אני היצור אשר עוצב באמצעות יחסים עם הקבוצה סביבו בתגובות של טיפוח, עידוד, פינוק או בתגובות של התעלמות, הצקה, לעג ותקיפה. אני היצור שלמד להיות תלוי במערכות של ציפיות, במערכות של דחייה או קבלה. אני היצור אשר עיניו מופנות תדיר החוצה אל הסובבים ותגובתם אשר תאשר את עולמי לחיוב או לשלילה. אני היצור אשר אם לא יקבל את המשובים הללו, אזי אתבע אותם בכל האסטרטגיות הנתונות בידי, ואשר כמובן למדתי אותן מסביבתי. אני אהיה נחמד. אני אחייך. אני אבקש.  אהיה מנומס, אתחנן, אבכה, אזנה, אתקוף, אאנוס, אגנוב, אתאבד. אני היצור שסביבתו אינה מניחה לו, ואני לא מניח לה, עד אשר אקבל את מנת התגובות שאני מכור לה, שתאשר את קיומי הבונה או ההורס כפי שעוצבתי.

לעולם לא אניח לסובב אותי. להיות לבד – הו – הפחד, האימה! כל הסובב אותי נעלם? לעולם לא אוכל לשאת זאת. אקרא, אזעק, אמות, עד אשר כל היקום כולו יבוא ויאמר: אתה בסדר. אתה לא בסדר. אני הנידון הקשור בעבותות וקוּרים אל רוחות רפאים מהגיל שבו נזקקתי לתגובה ומשוב. אני היצור הקשור למשכנתא נצחית לא נגמרת ומשלם ללא הפסקה את התביעה והריבית האין סופית, את החור השחור המושך של "הגב! בדוק! הגב!". אחרת, וזה הנורא מכל, אחרת אינך קיים. אינך מתאים ואינך זכאי לחיים ללא המשוב. החברה הנשענת עליך כפי שאתה נשען ודבוק אליה. מערכת מפלצתית של טפיל יונק מטפיל.

האמנם קשור לנצח לגלגל האימים? וכי מדוע לא פשוט אנוע רגע הצידה, עיני נפשי העצומות בחוזקה מפחד – אולי רק לשניה אפקח אותן לראות, להציץ ביכולת להיות לבד? מיד אסגור חזרה. הצצה,– הצצה אשר תראה לי כי בעצם אפשר להציץ שוב. ושוב פעם, ושוב פעם, ועכשיו אפשר לפתוח את העיניים.

אני קיים. זאת התחושה, הידיעה, ההכרה. בכל חלקי נפשי, רוחי וגופי. אני קיים בזכות עצמי ואיני זקוק לכפיתה הנוראה של משוב בלתי פוסק. אני קיים בזכות עצמי. – האין זה אושר? אני יכול להניח את המוצץ. את מנת הסוכר הרעילה מיושן של יחסים לא עצמאיים. אני אדם. אני שייך לחיים. אני חי. אני קיים! להיות לבד. האמנם אני נטוש? האחרים נטושים! בתוך המארג הסבוך של התלות הבלתי פוסקת. אינני נטוש! אני עומד בזכות עצמי. זוהי זכותי המולדת, החוקית לפי טבעו של העולם. אני קיים. אני קיים. ובכן, הייה! הייה אתה עצמך. כה הרבה שכבות. כה הרבה קשרים לחצות על מנת לפגוש את עצמי אשר המתין לי זמן כה רב.

אותו עצמי אשר נשכח מכבר. אותו רך אשר נקבר מתחת לטכס, לציווי, לקבלה ולמרידה. פגישה מתוקה אשר אהבה היא סימנה. אהבה היא תחילת החיים האמיתיים. היא הפעולה ולא הקפיאה. אני מאריק בהקלה את עומסיי, את מתחיי. אני מתנקז. שרירי מתרפים. הצפדת האין סופית של ההמתנה למכה או לשבח – כל אלו מתרפים. אני עוזב את מעיל המשוגעים שבו הייתי כפות – איזו הקלה – אך כבר שכחתי. אני לבד. אני שמח לפגוש את עצמי. המתח המכווץ אשר אוחז בי מקצה קדקודי עד איבר מיני משיל את עצמו משחרר את פיתוליו האיומים טבעת אחר טבעת. אז אני יכול להרים את עיני. מרים את עיני אני פוגש את עולמי. עולמי הפתוח לפני ואשר תמיד היה שם פתוח וממתין. באנחת רווחה ואהבה אני פורש את ידי אל המנוחה, אל עצמי. אני עף אל מישור היצירה שלי ללא מאמץ. אני אחד עם האהבה – עם הפעולה עם עצמי עם החיים.

מרים את עיני אל השיח, אל הסלע, אל החרדון, מביט בשמיים, במפל הגדול ובגב העמוק. כולם קיימים. אבל קיומם אינו מפחיד אותי יותר, כי אינני צל כפות יותר. אני קיים כמוהם. נוכחותי וקיומי חסרי זמן וחסרי גבולות נצחיים לאותו הרגע כמוהם בדיוק. חסרי תלות. בעלי זכות.

הלילה יהיה קר – האבנים יגנו עלי. לידי גר מכרסם ומשמאלי אמצא עקבות של נמר. החיפושית מול עיני היא השוערת לעולמה שאני נוגע בו עתה. עולם קטן שלא אוכל אף פעם לראות את כולו, אבל אני סקרן מעצם קיומי ואני והחיפושית שותפים לאותו דבר. לקיום. מחובק על ידי החול והאבן, רגשותיי נספגים באדמה וחוזרים אל גופי מסוננים ונקיים.

גופי המתוק האהוב משנה את מקצביו ותדריו לפי סביבתו. מנותק ברצון או בכוח מהסמוכות שריתקו אותי, גופו של עצמי הנגלה מתאים ובודק את סביבתו החדשה, מודע לקיומו ולזכותו לקיום. הפחד – אותה רוח רפאים ותיקה, - נראה, כאשר אני פוגש אותו שוב, קטן, פרופורציוני לתחושות האחרות, ממוקם בקופסתו המיועדת לו, ואינו משתק ומפריע יותר.

בתוך דמי מפוזרות עקבות לא חומריות, תבניות התאבכות של נודדים בני אלפי שנים על פני המדבר. היו או לא היו, בצל האבן, ברוח החמה, במקום שבו הלכתי לאיבוד מצאתי את עצמי.

יום הזכרון לחללי צה"ל וזרועות הבטחון היה חזק ומרגש בשנה זו במיוחד עבורי, כאב ותעצומות נפש נוכח מה שצריך לעשות. מקווה לחזור במהרה.

התחלתי לערוך את אימוני הטאי-צ'י עם כיסוי עיניים,  יוצא שאני יותר מדוייק ומרוכז ככה.

קוהלת פרק ג

א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.  {פ}

ב        עֵת לָלֶדֶת,        וְעֵת לָמוּת;
          עֵת לָטַעַת,        וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
ג        עֵת לַהֲרוֹג        וְעֵת לִרְפּוֹא,
          עֵת לִפְרוֹץ        וְעֵת לִבְנוֹת.
ד        עֵת לִבְכּוֹת          וְעֵת לִשְׂחוֹק,
          עֵת סְפוֹד         וְעֵת רְקוֹד.
ה        עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים,        וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
          עֵת לַחֲבוֹק,         וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
ו        עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד,
          עֵת לִשְׁמוֹר        וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז        עֵת לִקְרוֹעַ        וְעֵת לִתְפּוֹר,
          עֵת לַחֲשׁוֹת        וְעֵת לְדַבֵּר.
ח        עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא,
          עֵת מִלְחָמָה        וְעֵת שָׁלוֹם.  {פ}

ט         מַה-יִּתְרוֹן, הָעוֹשֶׂה, בַּאֲשֶׁר, הוּא עָמֵל.  י רָאִיתִי אֶת-הָעִנְיָן, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָםלַעֲנוֹת בּוֹ.  יא אֶת-הַכֹּל עָשָׂה, יָפֶה בְעִתּוֹ; גַּם אֶת-הָעֹלָם, נָתַן בְּלִבָּםמִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹהִים, מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף.  יב יָדַעְתִּי, כִּי אֵין טוֹב בָּםכִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.  יג וְגַם כָּל-הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְרָאָה טוֹב בְּכָל-עֲמָלוֹמַתַּת אֱלֹהִים, הִיא.  יד יָדַעְתִּי, כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָםעָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ; וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה, שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו.  טו מַה-שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה; וְהָאֱלֹהִים, יְבַקֵּשׁ אֶת-נִרְדָּף.  טז וְעוֹד רָאִיתִי, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:  מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע.  יז אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּיאֶת-הַצַּדִּיק וְאֶת-הָרָשָׁע, יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים:  כִּי-עֵת לְכָל-חֵפֶץ, וְעַל כָּל-הַמַּעֲשֶׂה שָׁם.  יח אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּיעַל-דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם, לְבָרָם הָאֱלֹהִים; וְלִרְאוֹת, שְׁהֶם-בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם.  יט כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶםכְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.  כ הַכֹּל הוֹלֵךְ, אֶל-מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר.  כא מִי יוֹדֵעַ, רוּחַ בְּנֵי הָאָדָםהָעֹלָה הִיא, לְמָעְלָה; וְרוּחַ, הַבְּהֵמָההַיֹּרֶדֶת הִיא, לְמַטָּה לָאָרֶץ.  כב וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיוכִּי-הוּא, חֶלְקוֹ:  כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו.

טוב, את כל הדיסקים הורדתי למחשב, אפשר להפיץ אותם בין ידידים ומכרים.

אספתי את כל הספרים שאני רוצה שיהיו איתי, כ-30 במספר (20 יותר משתכננתי), והנה הפירוט בתוספת כמה מילים:

1. "מכתבים לפליצה", "מכתבים למילנה" - קפקא - כי השראה יוקדת שכזו לא תזיק לזיכוך.

2. "פה לשבת לבד על ההר" - מוסא שפט (תודה באשי)

3. "נרקיס וגולדמונד", "זאב-הערבה", "מגיסטר לודי", "סידהרתא", "דמיאן", "נדודים" - הרמן הסה

4. "בינת השכווי" - אביגדור דגן(טלי!), "השמיים שבתוכי" - אתי הילסום, "האור הגנוז" - מרטין בובר, "תיקון הלב" - פנחס שדה, "ליקוטי מוהר"ן" - רבי נחמן - תודה ליונת.

5. "ספורי מעשיות משנים קדמוניות" של רבי נחמן - תודה יונת על המתנה האישית הזו.

6. "משנתו של דון-חואן", ו-"כוח השקט" - קרלוס קסטנדה - קצת שמאניזם ומעברים קסומים לעת מצוא.

7. "מובי דיק" - הרמן מלוויל, "החטא ועונשו" - דוסטוייבסקי, "שיבומי" - טריוויאן, "דרך גבר" - דיידה, "פריחה שנתאחרה" - צ'כוב (תודה "מצאתי את עצמי") "האדם המורד" - קאמי, "ליצני החצר" - אביגדור דגן, "פילוסופים קיומיים יהודיים ברב שיח" - אפרים מאיר - כי את כולם עוד לא קראתי.

8. "ראשית הבודהיזם" - בידרמן, "האלף" - בורחס, "מהחלון הגבוה ביותר" - פסואה - תודה מודרה.

9. מהדורות כיס: "המתכון של רוז'ה" - מופסן, "גזר הדין" - קפקא, "סיפורים מן המאהאבהאראטה", "הצל" - שאמיסו(תודה יונת), "רשימותיו של מטורף" - גוגול.

10. "מומו" - מיכאל אנדה (תודה טלי), "הרוזן ממונטה כריסטו" - דיומא - כי אסור להזניח את הנער שבתוכי.

11. "דרכים של עוצמה" - אוהד אזרחי (תודה יונת) - כי אני אחזור אל הסיפור הזה (מעשה מבעל תפילה) מדי פעם.

12. "זן-בודהיזם" - יעקב רז, מטוקיו הלוך וחזור" - יעקב רז, "אחי היאקוזה" - יעקב רז, "הדרך אל החירות" - הדלאי לאמה, "שיחות מטורפות מעשי זן" - יעקב רז, "זן באומנות הקשת" - הריגל - אלה ספרים שאני נהנה לשכוח איתם את הזמן.

זהו, כ-25 ק"ג ספרים (בדיוק מספר הקילוגרמים שהשלתי בקלות בשנה האחרונה, מקווה להתקזז עליהם בשדה התעופה כנגד משקל היתר של הספרים :)), ואני מוכן לקראת המעבר בכל הקשור לסעד רוחני נגיש להתעמקות. תודה לכל מי שטרח והמליץ: באשי, יונת, טלי, "מצאתי את עצמי" ופירלה.

יש כבר כרטיס טיסה ביד, סוף החודש בדיוק.

ממשיך בהכנות, בעיקר הנפשיות.

מכין עצמי לבלבול והתעייה נוכח העגל

מכין עצמי להמשכות אחר העגל

מכין עצמי לעבוד אותו בחדווה

מכין עצמי לשכוח מאיפה באתי

מכין עצמי לדעת עוד עגלים

לעבוד ולהשתעבד להם

מכין עצמי להזכרות

לחתרנות ולניתוץ

מכין עצמי לחזור

מכין עצמי

להתקרב

אז איך מערערים מציאות מטופשת ורדופה אינרצית (כמו הכלב שרודף אחרי זנבו), באופן חתרני?

1. תום לב ילדי, תלוש ומפגר למחצה ואובד עצות, ש-"נפל מהירח". לא מפסיק לשאול שאלות, מעורר רחמים ולעג, ואולי גם כעס ועצבנות נוכח הסכנה לערעור התרדמת.

שאלות, רחמים, לעג וכעס הם חומרים חתרניים, רדיקלים חופשיים.

2. חוש-הומור שמח ומבדח (נוכח ומנותק בכפיפה אחת) משקף עיוותי צורה ומחשבה (אנשים אוהבים במיוחד עיוותי צורה), מגלגל את כולם מצחוק, משכיב על הרצפה, מגחיך את כל ההוויה, יוצר אחווה של שכרון מציאות שרוטה, בשאיפה ל-קרועה.

3. ברצינות טוטליטרית יש להקצין את היותך אדם נורמלי למופת בתוך המציאות האווילית, ולדרוש תמיד יותר השתדלות ממי שמסביבך, לנער מהתרדמה השגרתית, ולהציק בפרפקציוניזם ממאיס ("לא יורי, רועעעעי").

מאחל לי ולכל אהוביי ומכריי, שנזכור לבקש את החירות שבלב, שנזכה לברוא מציאות שתחלץ אהבת אמת, נסים ונפלאות.

חג שמח.

Inside of me there is a deep well. In it God sits. Sometimes I can reach him. But more often stones and debris block the entrance. Then God lies buried. Then he needs to be excavated. I can imagine some people praying with their eyes raised up toward heaven. They look for God outside. But other people lower their head and hide it in their hands. I suppose they look for God inside of them.

Etty Hillesum August 26 1941

בחדר ההמתנה לפני הפגישה עם המרדים, ישבה לצידי בחורה צעירה דקה ומתוקה, ומדי פעם הגנבתי מבטים אל צדודיתה הנאה, ומגפיה הסקסיים והלא בוטים. מרחוק נשמע קול נפץ של זכוכית, והבחורה אמרה בקול רפוי מה שהתברר להיות: "מזל טוב". אמרתי לה: "תודה, אני צריך את זה." חיוכים מבויישים למחצה הוחלפו, והנה באו לקרוא לי.

בראיון עם המרדים הוא שאל אם עברתי ניתוחים בעבר. אמרתי שכן: "בגיל שבעה",

"איזה גיל?!"

"בגיל שבעה ימים, בשפריצן" עניתי.

הלאה.

מכניסים אותי לחדר הניתוח, המיטה מחוממת ונעימה. מחברים לי פרפר לוריד בפרק היד. המנתח שלי מציע לי לבקש מהמרדים שייתן לי מהחומר שעושה חלומות אירוטיים. מסיכה על הפנים, ואני זוכר שאמרתי בלב: beam me up scoty. וזהו, אני כבר בובת סמרטוטים.

בהתאוששות אני מגלה שכואב וצרוד לי בגרון. לא ידעתי שמצנררים אותי.

יותר מאוחר בחדר ביקשתי מהאחות היפה עם השיער הקצוץ הסקסי, והשפתיים המלאות כל טוב, ללוות אותי לפיפי. היה כיף לעשות פיפי כשהיא לידי. למחרת בבוקר אמרתי לה (כאחרון האשמאים הזקנים) כששאלה איך אני מרגיש, שהיופי והחיוך שלה עושים אותי חזק ובריא. ג'וקר.

היום, חמישה ימים אחרי, אני מרגיש נהדר ומחודש. שמח שטיפלו בי כל-כך יפה, ויש לצוות שם מקום לא מבוטל באושרי העכשווי והעתידי.