פתחים סמויים מהעין

לטאה חכמה אמרה לי בשעת לילה מאוחרת

שאדם נאור לא מטיף לנאורות,

זה חלק מהנאורות שלו.

הוא זוהר מעצמו,

ומי שייטה ליבו לאורו

יבוא, יתקרב 

ויבקש לצמוא

מי אוהב לחכות?

למי יש זמן?

לחכות?

להתכבות מחוסר המנוחה-

איזה מן אור יגהה מההאפלה לא אותנטית שכזו?

ההאפלה של יאוש

של הרעבה

של ייסורים

האם היא באמת כורח בלתי נמנע?

האם לא עדיף לעבור לסקס אנאלי למשל?

להתחייב לו, להשתעבד לו

להפוך אותו להרגל

ואז לחשוב מחדש

ממש לשבת על זה

ואז להבין

ולגהות:

"אני עוד כאן, כן?"