פתחים סמויים מהעין

לא יגלה לך מאומה

הנה סתימה סתומה

אל תתמודדו, בזבוז זמן

המשוררת, המשורר-את

יֹאבַד יוֹם, אִוָּלֶד בּוֹ;    וְהַלַּיְלָה אָמַר, הֹרָה גָבֶר. הַיּוֹם הַהוּא,    יְהִי-חֹשֶׁךְ

"כלום הגענו למהות הדברים? הגענו לקצות המלים שלנו, שכבר כאן הן נעשות סיוטיות, מתעתעות וחסרות שחר. כאשר שורשי העצים מבקשים לדבר, כאשר תחת כסות הדשא מצטבר עבר רב מאוד,  עלילות קדומות, מעשיות מימים ימימה, או אז משחירה קליפת העצים ומתפוררת לקשקשים עבים, לתלמים עמוקים, ומתגלים הסדקים החומים, כעין פרוותו של דוב, של השורש. והנה אנו עומדים לפתע מול קו מטרה, מעברם השני של הדברים, אנו במעמקים, בתחתיות, ואנו רואים!"

ברונו שולץ

וילד זר הולך ותר כמו שאול את עקבותיו של אב ושל אלול ובעמום הוא מחפש את הצלול. לך ילד לך, אולי בסוף המערב בין ים ויבשה, בין אב לסתיו יאור שלך יאיר בין חטאיו.

בואי בואי בואי

הצ'קרות קורנות כקשת לעורך

דם יזע ודמעות

עורי אור לעורך

על האהבה מאת פנחס שדה

רגע נגרע מרגע

לצפרירים נחזית

כולך עדינות רוטטת

הו תשוקה מסמא

כרוח רעבה, בידיים גסות

מכמניה בזזת, שפתיך קצופות

ולא, שבוע נשבעת,

"לא לשם כיוונתי"

שוב ושוב

ושוב ושוב

שניים מיודעים, לכאורה

שנים, רבדים של שנים

בוגרים, כלים, עייפים

וניצוץ של התוודעות

סקס במרחב המוגן

ריגוש אסור,

נצח ברגע

אטומים רדומים התבקעו

תקנתם אינם עוד-

רדיקלים חופשיים

היא סוג של דודה

הוא סוג של אחיין

הכל חורג במשפחה

מילים, תהליכים,

אסתטיקה,

וירטואוזיות קרקסית.

חללים משוועים-

געישה,

ועוד געישה.

נקבים מתמלאים,

נקבים מתרוקנים,

ומלאות איין,

ונחמה איין.

מילים, אדים,

משמעות נחתמת בסופים.

הכוס המלאה

ברקים ורעמים

חרדה

חלומות רעילים

הכוס הריקה

ברקים ורעמים

תקווה

חלומות יוקדים

האדם

צנטריפוגת זרעים

זיעה

עבודת אדמה

האדמה

עטופה בשתיקה

זמינה

מתמסרת לכל פוקדיה

אם הלילה בא
למה אי הבוקר
אם הבוקר בא
למה קם עייף
בועט, בין השורות
בין כל אי הסדר
זה הכל כי הכל הוא זמני.

יום אחד\ שלמה ארצי

היא עוד לא הפסיקה

לינפול

אל תוך מצב נפשו

מרובה האמירות, ההוכחות והתוכחות

מופשטים כמו הנצח

חגים ומועדים

כי כך

בדיעבד,

מה לא עשיתי בשביל לצאת מדעתי,

אבל לא,

לכל תהום יש מישור

ובכל תהום עונג קיומי משל עצמו

יש מבט מתבונן,

שלא אחמוק ממנו כנראה,

מבט סקרן, חקרן אך חומל

בכל תוהו ושמד ימצא חיים

סיפוקים קטנים מנחמים צרות גדולות

אבן מתגלגלת,

קונה לה פרטי לבוש צרים לעשור הבא,

ללא פתק החלפה,

איתנה להשחק עד אינותה

Goya, Francisco. The Colossus, or Panic. 1808/1815

היא חצויה,

אהבתה העזה השבורה

שלמה

והחמה תמימה

והירח ממזר

והיא מוטלת מטולטלת

בין לילה ויום

קוראת ל'ליברסיון