"אתה האויב הכי גדול שלך"
לא, למדתי למצוא את המעברים הנכונים המשתנים, למדתי להיות גם זר לעצמי, ממקום של להנזיר אותי, ואז אני שלוו, ואז הכי כיף לי לבד, אז הכי כיף לי ביחד.
"אני יודעת למה באת ומה אסור לי לצפות"
אני מבקש סדר, אני מבקש גבולות נוקשים, אני מבקש לפרוץ אותם רק בלילה.
מתוך "זן באומנות הקשת" אויגן הריגל:
"(...)באותה שעה עדיין לא יכולתי להבין מהו הקשר בין יכולת ההמתנה ללא תכלית לבין שחרור הירייה ברגע הנכון, כשהמתח הושלם. אך מדוע ארצה להקדים במחשבה מה שאפשר ללמוד על ידי הנסיון בלבד? האם לא הגיעה השעה לנטוש נטייה עקרה זו?
(...) הדרישה לנעול תחילה את שער החושים לא תיענה על-ידי הפניית עורף נמרצת לעולם, אלא על-ידי הנכונות לוותר ללא התנגדות. כדי שתצליח התנגדות סבילה זו, הנפש זקוקה למשענת פנימית, והיא משיגה אותה על-ידי התרכזות בנשימה.
הנשימה נעשית פעולה מודעת, והיא נעשית באחריות קפדנית. מתרגלים בהקפדה את השאיפה ואת הפליטה. ככל שהריכוז בנשימה מתעצם, כן מחווירים יותר הגירויים החיצוניים. הם שוקעים בשאון מעומעם, ששומעים אותו תחילה בחצי אוזן ולבסוף כמו רעש הים, שלאחר שהתרגלת אליו אינך שומע אותו עוד. במרוצת הזמן אתה מתחסן גם נגד גירויים גדולים, ובה בעת האי-תלות בעולם הפנימי נעשית קלה יותר ומהירה יותר. אבל עליך להקפיד שהגוף יהיה רפוי ככל האפשר בעמידה, ישיבה או בשכיבה, ואם תתרכז בנשימה, תרגיש מיד בעטיפות אטימות המבודדות אותך. אתה מרגיש ויודע את הנשימה בלבד. אין צורך בהחלטה חדשה כדי להשתחרר מהרגשה ומידיעה זו, שכן הנשימה מאטה את קיצבה מעצמה, נעשית חסכונית יותר, מיטשטשת במעברים חלקים. מגיעה לחדגוניות ונעלמת מתשומת לבך.
מצב יפה זה של שהייה שאננה בפנים אינו מאריך ימים. הוא עלול להיהרס מבפנים. ולפתע, כאילו עלו מן האיין, מופיעים מצבי רוח, רגשות, משאלות, דאגות וגם מחשבות בערבוביה חסרת שחר, וככל שהם רחוקים ומוזרים יותר, וקשורים פחות בנושא שייחדנו לו את מודעותנו כן הם נטפלים אלינו בעקשנות רבה יותר. כאילו רצו לנקום על שהריכוז נוגע בתחומים, שאין הם מגיעים אליהם בדרך כלל. גם הפרעה זו אפשר לסלק על ידי נשימה שלווה ושאננה. תוך כדי התעניינות ידידותית לכאורה בגורמים אלה, לומדים להסתכל בהם בשוויון נפש ומתעייפים לבסוף מההסתכלות בהם.
(...) מצב זה שאין בו עוד מחשבות, תוכניות, שאיפות, משאלות וציפיות מסוימות, מצב שאינו פונה לכיוון מסויים אבל יודע, בזכות כוחו הנחוש, שהוא מסוגל להשיג את האפשרי ואת הבלתי אפשרי, מצב של וודאות מאושרת שנוכל לעורר אנרגיה בכל כיוון שהוא, ונוכל, תוך הסתגלות מודרגת, להגדיל מתחים ולשחרר אותם - מצב זה הוא מצב רוחני אמיתי. (...) זהו מצב קמאי, וסמלו, המעגל הריק, אינו ריק לגבי האיש שעומד בתוכו."