פתחים סמויים מהעין

רוץ בן סוסי, רוץ ודהר! רוץ בביקעה, טוס בהר! רוצה, טוסה, יום וליל - פרש אני ובן חיל!

מאחל לי ולכל אהוביי ומכריי, שנזכור לבקש את החירות שבלב, שנזכה לברוא מציאות שתחלץ אהבת אמת, נסים ונפלאות.

חג שמח.

Inside of me there is a deep well. In it God sits. Sometimes I can reach him. But more often stones and debris block the entrance. Then God lies buried. Then he needs to be excavated. I can imagine some people praying with their eyes raised up toward heaven. They look for God outside. But other people lower their head and hide it in their hands. I suppose they look for God inside of them.

Etty Hillesum August 26 1941

בחדר ההמתנה לפני הפגישה עם המרדים, ישבה לצידי בחורה צעירה דקה ומתוקה, ומדי פעם הגנבתי מבטים אל צדודיתה הנאה, ומגפיה הסקסיים והלא בוטים. מרחוק נשמע קול נפץ של זכוכית, והבחורה אמרה בקול רפוי מה שהתברר להיות: "מזל טוב". אמרתי לה: "תודה, אני צריך את זה." חיוכים מבויישים למחצה הוחלפו, והנה באו לקרוא לי.

בראיון עם המרדים הוא שאל אם עברתי ניתוחים בעבר. אמרתי שכן: "בגיל שבעה",

"איזה גיל?!"

"בגיל שבעה ימים, בשפריצן" עניתי.

הלאה.

מכניסים אותי לחדר הניתוח, המיטה מחוממת ונעימה. מחברים לי פרפר לוריד בפרק היד. המנתח שלי מציע לי לבקש מהמרדים שייתן לי מהחומר שעושה חלומות אירוטיים. מסיכה על הפנים, ואני זוכר שאמרתי בלב: beam me up scoty. וזהו, אני כבר בובת סמרטוטים.

בהתאוששות אני מגלה שכואב וצרוד לי בגרון. לא ידעתי שמצנררים אותי.

יותר מאוחר בחדר ביקשתי מהאחות היפה עם השיער הקצוץ הסקסי, והשפתיים המלאות כל טוב, ללוות אותי לפיפי. היה כיף לעשות פיפי כשהיא לידי. למחרת בבוקר אמרתי לה (כאחרון האשמאים הזקנים) כששאלה איך אני מרגיש, שהיופי והחיוך שלה עושים אותי חזק ובריא. ג'וקר.

היום, חמישה ימים אחרי, אני מרגיש נהדר ומחודש. שמח שטיפלו בי כל-כך יפה, ויש לצוות שם מקום לא מבוטל באושרי העכשווי והעתידי.

רציתי לכתוב על איזו חוויה מריצת הבוקר שלי, אבל צץ משהו עכשיו שבא לי לכתוב עליו יותר.

כחלק מהטקס של אחרי הריצה אני יושב מול המחשב לקרוא קצת ישרא. גביע אקטיביה עם ברנפלקס זה חלק מהעניין.

בעודי מסיר את המכסה מהגביע, נשמט זה מידי, נחבט ברצפה וחצי מתכולתו נשפכת ונתזת על הרצפה.

רצף של רעשים (כאלה למשל: ##$^ $&%6 976ססס^^^ סססעמק רפאים) מציפים לי את התודעה.

עוד לפני שאני מתעשת מהרעשים הנ"ל, לפני שאני מתכנן לנקות את הסמטוחה - מגיע לו הכלב גיזמו בריצה, כולו אינסטינקט ועזוז, ופשוט מנקה ביסודיות את מה שהטריטוריה הארצית-רצפתית שלו מגדירה כתקרובת.

ביסודיות ובנאמנות הוא מלקלק את אגמון האקטיביה ונתזיו השלוחים סביב.

SIT BOOBOO SIT, GOOD DOG

הנה נינה סימון(שנפשי אוהבת), שרה ארץ זבת חלב ודבש. לא יאומן.

גלגול של קרמיט. הדילר :-)

אוי גונדרי גונדרי...אני חצוי. אומנותית הסרט הזה מקבילי, מרגש וקסום, אבל מבחינת הסיפור...

העקרות של הסיפור היא פספוס לא הרמוני עם כל הויזואליה המבריקה והאסוציאטיבית, סליחה - אקראית.

"שמש נצחית" צבט לי חזק את הנשמה, "מדעי החלום" רק הקסים אותי.

אסוציאציה (שביים גונדרי): ספר החיים של ביורק

Drink me, make me feel real
Wet your beak in the stream
Game we're playing is life
Love is a two way dream

שלומי שיר, זכרונו לברכה עלי, "ימים עליזים מר קורטיזון".

ראיתי היום בערוץ 8 את הסרט התיעודי שהוא יזם, צילם, ביים, נאבק ומת איתו.

התחשמלתי, כאבתי מאד את המאבק והרצון הכי טהור שיש, להשאר בעולם הזה, לאהוב את האשה שלך, את הבת המתוקה והתמימה שלך. והעולם אטום מול זעקה של נשמה, אטום וחסר אונים.

מסמך ירושה שהוא חובה לכל אדם שרוצה לראות ולהיות מודע לכל פניו של הקיום המופלא והאכזר.

אני בכושר גופני משתפר והולך, היום הגשמתי כמיהה מהחלומות: לרוץ. מהליכה מהירה, לריצה קלילה אחרי הרגליים הקלילות של הכלב.

זה מעודד אותי, ואני אתחיל לעשות ריצות באינטרבלים בזמן שעת ההליכה היומית.