פתחים סמויים מהעין

רוץ בן סוסי, רוץ ודהר! רוץ בביקעה, טוס בהר! רוצה, טוסה, יום וליל - פרש אני ובן חיל!

הקצתי מחלום מתוק ומחרמן הבוקר.

ובחלומי, אני עובד בחלוקת עיתונים בלילה\לפנות בוקר עם אופנוע [עבודה שעשיתי (לפני כשתים עשרה שנים) במשך שלוש שנים].

בעוד אני "תופר" שכונה של וילות, מזגזג בין רחובות מקבילים אני רואה משהו הזוי לחלוטין. בחורה גבוהה דוחפת עגלה (כמו של הוולמרט) עם מזרון זוגי עליה. השעה שלוש וחצי לפנות בוקר. לעצור או לא לעצור? אני מתלבט ובינתיים ממשיך לעבוד כשהיא מלווה אותי במחשבתי. אח"כ אני שם לב שהיא הולכת במסלול שלי, וכל פעם אני חולף על פניה. אני מתקרב אליה עם האופנוע, מוריד את הקסדה, מחייך ובלי לחשוב פעמיים אני שואל אותה: "אפשר להתחתן איתך?". היא נותנת בי עיניים חומות-כתומות כמו ויסקי, חודרת לי לנשמה עם העיניים האלה, ולא פוצה פה. משום מה החיוך מתרחב לי. היא לבסוף אומרת: "הנני כאן".

"הנך כאן, בהחלט". שותק. ממשיכים להתבונן זה בזה.

"הנך יפה רעייתי" יוצא קול מפי.

אני מושיט לה יד, היא לוקחת אותה ואותי, הכל מאחורינו - עגלה עם מזרון זוגי לפנינו.

BEAM ME UP SCOTY

אני אומנם לא קל מהאוויר בעולם הזה, אבל מזה שנים (מגיל הנערות) אני חולם בלילות מדי פעם שאני מצליח לרחף ולפסוע באוויר.

זה מתחיל מריצה לקפיצה לרוחק, תאוצה שמנתקת אותי מכבלי המשיכה, עילוי ורחיפה שהרגלים מצליחות לשמר בהילוך איטי. ושלא כמו בסרטים המצויירים, זה לא נגמר, אני מצליח להלך ו-"לפדל" באוויר ללא קושי ולזמן ארוך. אולי הצורך שלי לעבור השמנה רצינית בעבר, נבע גם מתחושה של צורך בקרקע. בכל מקרה, מוטיב הריחוף באוויר השתנה בלילה האחרון. הפעם אני מצליח לרוץ על פני הקרקע, ובין צעד ארוך למשנהו, אני מצליח לרחף באיטיות, באופן שניתן להבחין ולהתבונן בו. לראות את הרגל הקדמית שלוחה קדימה בגמישות מתוחה, לראות את הרגל האחורית דוחפת, מתעלה ומתנתקת מהקרקע גם כן, לראות ולחוש את תחושת הריחוף, עד לנחיתת עקב הרגל הקדמית, דריסה איטית של כל הכף, דחיפה ועילוי, וחוזר חלילה.

מוצא חן בעיני הריחוף החדש, מרגיש לי הרבה יותר בריא לי.

בעניין ארבעת היסודות בי: אדמה, אש, מים ואוויר. אז אני מעריך את החלוקה הזו אצלי כיום כדלקמן:

35% מים

30% אש

20% אוויר

15% אדמה

החלומות שהיו לי הלילה הזכירו לילות של הזיות של חום גבוה. ולא היה לי חום.

היה צחוק (התעוררתי מספר פעמים מתוך צחוק שכל הגוף לקח בו חלק), היה סקס, היה רצח (בחורה מהחוג, נדקרה כשחזרנו מטיול קבוצתי), היה בכי.

היתה גם בחילה וקרקורי בטן.

חלמתי על סקס עם האקסית, איחוד עם המת,

אבל לתדהמתי,

התחושה בתוכה - אי אפשר היה לטעות בה - היתה כשל האקסית שקדמה לה, דגדוגו של צוואר הרחם.

חלמתי שאני דוס, עם כל הלבוש כולו (כולל המגבעת), ואני שטוף זימה אחר כמעט כל אישה עם שביס.

יא-אללה איתי, גם בשלוש שעות שינה אני חולם, אני שונא לחלום, שונא.

לעבודה בחור עייף...לעבודה...

לאחרונה אני חולם על אמן הצום, מהסיפור של קפקא - אם אני זוכר נכון.

הלילה חלמתי אותו בפעם השלישית, בכל פעם אני רואה את עצמי בתוך קרקס, עם שאר החיות, ואני מרגיש איך אני הולך ומתכווץ במהירות, קורס אל תוך עצמי, ומשאיר מאחורי רק שפתיים.

חלמתי שעוצרים אותי בטורקיה, על כך שלא עצרתי בעצור. בחיפוש מוצאים עלי קצת חשיש, לשימוש עצמי. מאסר של 5 שנים. המאסר הוא בבטנה של אוניית מאסר (אוניית 7 השנים, שיטת מאסר אוסטרלית). התנאים שם מחפירים, רעש וצחנת גהנום, לא ניתן לזוז ללא להרגיש מישהו לידך. השינה היא מקופלת מצונפת משתבללת, כל יום כמו נצח. כמוני היו עוד 55 ישראלים באוניה. יום אחד מופיע בספינה נשיא מדינת ישראל, אלחנן טננבאום, לביקור של פדיון שבויים, מחווה של הממשל הטורקי.

אנחנו חוזרים באוניה לחיפה. יורדים בנמל, ואני ממהר לתחנת הרכבת. עד שהרכבת תגיע אני מחפש את השירותים, מת להשתין.

השירותים הם כמו היכל עם תקרה גבוהה, עם עמודים דרמטיים מסביב (כמו טרמינל 3 בנתב"ג). הגברים משתינים מסביב למבנה חרסינה ענק, דמוי ברזיה מבית הספר היסודי של פעם. לידי משתין איש עם שפם. האידיוט, הידיים שלו רועדות, והוא משתין גם עלי בטעות. אפילו לא מתנצל. אני מתעמת איתו.

FIN

תוספת 15.5:

עפ"י פרויד, הפלגה או נסיעה ברכבת, בחלום, מייצגים מוות.

חלמתי אותי בתור פתולוג שמנתח את גופתי, חוקר את צפונות ליבי.