הסברת לי שאחת הסיבות שאנחנו צמים זה כדי להתעלות על עצמנו.

יום אחד לשים בצד את כל הדברים הבסיסיים , כך שנוכל להתרכז במטרה אחת.

שללתי המון דברים מראש בגלל סיבה אחת , בורות.

מצחיק איך שבורות היא אחד  מן הדברים העיקריים שמניעים אדם

ובאותה נשימה , היא גם  אחד מן הדברים שהורגים אותו.

אז צמתי מהדברים הבסיסיים , אוכל , שתייה , חשמל וממך.

25 שעות של התנתקות

מתוכן מספר רב של שעות רק עם עצמי, מחשבות וחלומות.

לצום מאוכל שתייה וחשמל לא היווה מכשול בדרך , אפילו לא קצת

לצום ממך היה המכשול (והאמת שגם המחסור במוזיקה).

וזה הוביל אותי למחשבה שמחסור ברגש מורגש יותר מהר וחזק מאשר מחסור באוכל שתיה וחשמל.

את הסליחה שהייתה מגיעה לכמה אנשים ואולי גם לא, השארתי לעצמי.

אולי הייתי זקוקה להצרה מוחשית כדי להתחיל הצהרה פנימית

סדרי עדיפויות וחשיבות לדברים השתנו מקצה אל קצה לאחרונה

איפה הגבול בין איבוד זהות לבין התבגרות?

מעבירה את התקופה הזאת עם הרבה בוב דילן ולאונרד כהן.