הוא אמר לי שהוא לא נפרד ממני, אבל אני ממש מרגישה שזה הסוף... אני מרגישה כמו בלון שהוציאו ממנו את האוויר ורוקנו אותו... הוא טוען שהוא לא לעג לי, אבל כל השיחה נשמע הטון הציני שלו... הוא לא מאוהב בי אבל אוהב אותי כחברה, קיים כזה דבר בכלל?! אבל אלו היו תשובותיו לשאלותיי... אמרתי לו שהוא חשוב לי כ"כ, שהקשר שלי איתו חשוב לי יותר מאשר כל קשר בעבר... הוא לא ענה וכששאלתי אותו לפשר הדבר,הוא רק אמר: "מה רצית? שאני יגיד לך גם אני גם אני גם אני?" אין לי חשק ללמוד, או לצאת לטיול שביום ראשון הבא... אמא, אני כ"כ לבד..אני מתמוטטת... תקחי אותי אלייך, אני מתחננת!! הכאב שלי כ"כ עצום, שלא ניתן לתארו במילים!! אני תמיד טוענת שהמוות הוא בריחה מהמציאות, אבל מאיזה מציאות?! שנטשת אותי ככה, וכולם הפנו לי עורף?! אמא,באיזה עולם אני חיה?! ריבונו של עולם!! מה הולך פה?! אני לא רוצה לסבול ולחיות בעולם הזה!! רק קח אותי מפה לפני שאני אשתגע!! כבר לא אכפת לי אפילו מהחתונה, או מאילת.. ואם איציק יבכה עליי, זה כבר לא יזיז לי... הוא לא אהב אותי ממילא, ואולי הוא רק שיחק בי... מה הפיתרון?! לסיים כך את חיי בגיל 17?! אני לא מתכוונת להיאבק עליהם, אין עוד טעם.. חייתי בגיהנום שנמשך קרוב ל-3 שנים וכנראה זה הסוף... תמיד אהבתי אותך, ומקווה לפוגשך בקרוב, בתך ליאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
