ופתאום שזה מחר אז אני קצת פחות בטוחה שזה היה רעיון טוב לעבור בצפר.

אני פוחדת מאיך שיהיה שם, אולי מהאשליות שהכנסתי את עצמי אליהן שזה יפתור הכל.

אני מפחדת שאני לא אמצא את המקום שלי וששוב אני אהיה בחוץ. אני מפחדת שאני אהיה מחוץ לאמאשך.

אני מפחדת גם מהעובדה שזאת השנה האחרונה, שאולי יכלתי למצוא דרך לנצל אותה יותר טוב מהדרך שבחרתי.

והעובדה שאמאשך יושבים עכשיו מחוץ לבית שלי ועושים פויקה בלעדי צורמת.

והעובדה שנגמר החופש ואני אראה את גיא פחות עושה לי קצת רע.

אבל יהיה מהמם, וזה סתם רגליים קרות של הרגע האחרון, אני אצעד מחר לתוך המבנה ההזוי הזה שלא דומה בגרוש למה שאני רגילה ואחייך.

אחייך כי אני אדע שעשיתי את מה שחשבתי שיהיה נכון בשבילי, שהלכתי עם הדרך שבחרתי עד הסוף שכבר אין מקום לחרטות.