טעיתי ועשיתי שטויות בזמן האחרון שאני מתחרטת עליהן בטירוף, השגתי משהו שיכלתי להשיג בכל שלב אחר שבו ההשלכות לא היו כאלה פוגעות באנשים שחשובים לי. הדחיית סיפוקים שלי מזעזעת והיכולת שלי לחיות באופן שלא יפגע באנשים אחרים יוצאת לחופשה לעיתים קרובות.

אני יודעת שהדרך חזרה תהיה קשה אבל אני לא אתן לקשר שלנו להעלם, אני יודעת שאת כועסת אבל לא באלי לוותר, לא הפעם את חשובה לי יותר מידי.

אני אוהבת אותך מלא ואני ממש מצטערת שלא חשבתי לפני שעשיתי את זה.

מי בכלל צריך בנים זה מיותר ממש, כאילו בתור הידידים שלי הם מושלמים אבל כל מה שמעבר זה מיותר.

מלאמלא מבחנים ומתכונות ובגרויות ופשוט לא איכפת לי הכל רגוע כמו חיים בבועה ששוב הצלחתי איכשהו להיכנס אליה. אז מה אם צריך להתכונן ואז מהאם נכשלתי הכל יסתדר בסוף. הרי הלימודים הם לא באמת בשבילי :]

באופן מפתיע שוב נפלתי.

כי לא משנה מה קורה בבית, קשה לדברים האלה לשבור אותו (לא זה לא אומר שאני לא נשברת זה רק אומר שלוקח להם יותר זמן) אבל בשניה שבני המין הפחות יפה עושים את הדבר הכי נורמלי בעולם העולם שלי בערך נחרב.

חשבתי שאני אקבל את זה הרבה יותר טוב ממה שקרה במציאות.

לפחות אני חולה אז יש לי תירוץ להתנהגות שלי.

עריכה: באלי לנפץ לה את האשליה ולהרוס גם אותו וגם אותה ביחד.

יצר הרסני והוא יעבור, אני בטוחה.