לא באמת התכוונתי

בבקשה תחזור הביתה אני מתגעגעת, מעולם לא באמת רציתי לגור איתה.

אפילו יותר מפעם אחת, ליתר דיוק בדיוק שבועיים מתוך שלושה.

אז נפרדנו וכל מי שהיה נגד יכול להיות שמח עכשיו.

דור שלא ישנה כבר מאז אתמול בבוקר וצריכה לעמוד בהבטחות שהיא לא רוצה לעמוד בהן.

שישה חודשים חזרתי אחורה בארכיון של בלוג הזוועתי הזה, שישה פאקינג חודשים וכלום לא השתנה.

ואתה ילדה קטנה שמפחדת מצעקות, אותה ילדה קטנה שמפחדת לעמוד על שלה, אותה ילדה קטנה שמפחדת ששוב הכל עומד להתפרק.

כל פוסט, כמה שהמילים שלו לא היו שונות ודיברו על דברים אחרים, מעביר אותו מסר וגורם לאותם רגשות לעלות.

והדמעות לא עוצרות בפעם הראשונה מזה הרבה זמן.