והכל דרמתי מסביב, ואין סיכוי שזאת מציאות, כי המציאות לא כל כך דרמתית. ואני בלחץ, ואני מאבדת את עצמי. אני יוצאת מהבית בריצה, מנסה להעלים את הכאב (שלעזאזל ממה הוא נובע?) והוא בחוץ ברחוב שלי, והוא שיכור, והריח שלו עם הריח של האלכוהול... הוא ניסה להצמיד אותי לקיר ואני ניסיתי להתנגד, אבל זה לא ממש עבד.. והוא דיבר הרבה, אני לא זוכרת על מה, הוא רצה אותי שם ברחוב, שאני אוריד את הבגדים ואשכח מהכל. העפתי אותו ממני וברחתי מעבר לפינה וזאת לא הייתה הפינה שלי... והיו שם עוד אנשים והם עלו על מונית וקראו לו, הם אמרו שזה באשמתי שהוא ככה, שהרסתי אותו...

~~~~

ואני צועדת באותה דרך, חוזרת לאותו מקום, מחפשת אולי הפעם אני ארגיש שם מה שלא הרגשתי בעבר. ואני הולכת בידיעה מוחלטת שאני הולכת לפגוע, אני הולכת כשכל מה שיש לי במוח זה אני. אני נכנסת למקום שבו נפגעתי בעבר, אומרת שלום לכל התושבים שכבר מזמן לא ראו אותי פה. עולה לי בסולם של ייאוש, הרי אני יודעת כמה אני אוכל את עצמי אחר כך.
נכנסת לחדר שבתוכו כל העולם לא חשוב, רק שנינו, הזמן לא זז. ואנחנו מדברים, והמתח הורג, והרצון לנשק אותך מתגבר עם כל רגע שעובר, והידיעה שזאת טעות מנסה להציץ לה בתוך המוח שלי. זהו נגמרה הסבלנות, אנחנו מתקרבים, וזה מלא בתשוקה ובגעגועים נשכחים וזאת טעות אני הרי יודעת שזאת טעות. והשיחה שאחרי, והעובדה שהצעת לי להישאר איתו ולהיות איתך בסתר, זאת לא אני... איך אתה לא יודע את זה? בסוף הלילה אני אחזור אליו ואשאר איתו, זה לא משנה אם אתה אומר שמה שאני באמת רוצה זה אותך, אני הרי לא אהיה איתך במלוא המובן.
ופתאום הגבול בין חלום למציאות הטשטש ואני כבר לא בטוחה שאני נמצאת בחלום אז אני יוצאת משם ורצה... לפחות גיליתי שזאת לא המציאות, עם החלומות שלי אפאחד לא יגיד לי שטעיתי, הרי זה רק חלום.

~~~~

גם הראשון הוא רק חלום