כי היום זה תורה.

וכתבתי אותה בכל מקרה, למרות שאין לי פיסת רעיון מזורגג בנוגע לקומיקס הקצר ההוא. אני יודעת שזה בערך בלונדון של 1940, מה שאומר הפצצות. אושר גדול.

עריכה:
יש התחלה לרעיון!
ליליאן, שניתן להגיד שהיא בחורה צעירה מבית טוב אבל עם השגעונות האישיים שלה, החליטה להשלים לימודים אקדמאיים בלונדון, המחצית הראשונה של המאה ה-20. אבל לצערה הרב של ליליאן, לא רק שהבית בו היא מתגוררת נכון לעכשיו היא צריכה להתמודד עם בחור שבקושי ישן, הרבה ספרים מאובקים ומסדרונות מסובכים, אלא גם שהמכללה שהיא רוצה ללמוד בה היא אחת מאותן מכללות צרות אופקים, שמרניות ונוקשות. אה, והסברה במכללה הספציפית הזו היא שנשים לא ראויות להשכלה אקדמאית. בוהו לנשים.

ולא, זה לא יהיה עוד קומיקס פמיניסטי זועם. וגם לא יהיה פה איזה הפי אנדינג שכזה, כי ליליאן לא בדיוק נלחמת על מה שהיא רוצה. היא קוויטרית רצינית. וזה יהיה אפלולי ואולי אפילו קצת טים ברטוני, בדיוק כמו שאני אוהבת.