מזה הרבה זמן שלא ביקרתי פה,
זה הולך להיות ארוך, מאחר ולא עדכנתי נצח.
הרבה זמן של הקדשתי כמה דקות למקום היחיד שהאמין בי ונתן פינה של נחמה והקשבה ללב בודד.
זה הרי ברור שאחרי כל שקיעה באה זריחה,
למה אינני יכולה לראות את השמש זורחת עלי?
אני אוהבת שקיעות, יותר מכל..אבל מי לא רוצה להתעורר ליום בהיר חדש אחרי סגריר של אמש ?
כשהכל קצת-הרבה יותר ברור, הרבה יותר שליו הרבה יותר מין יום חדש שכזה יום שטוף שמש שאפשר לחייך חיוך רחב
אחרי אין ספור חיוכים מפוברקים מאולצים שציפו ממך כולם להאמין שהם לא עוד תעתוע אופטימי שיהיה טוב...
ולהגיד לעצמך-' אח' איזה יום יפה '. [ ?! ]
3>
זה מצחיק עד כמה כשהכל מרגיש לי מעט יותר טוב מאיר פנים או סתם מסתדר..הכל מסתבך בחזרה :\ .
אבל זה טבע החיים לא?! אם לא היה את הרע שיזכיר לנו שלא הכל בעצם אולי לא כל כך רע וידגיש את הטוב בחיינו, יכניס קצת עניין,
תנודות בין רע לטוב שבעצם רק מכשלות אותנו כדי שהכל יהרס ויחזור להיות טוב בחזרה ויפיג בנו שמחה..הכל היה סתם ברור מאליו וחסר אקשן,
למרות שלא אכחיש שלפעמים הייתי די מעדיפה לוותר על האקשן הזה.
אני חיה במציאות של אכזריות בלתי נסבלת, יש דברים שנראים לי יותר מדי imposible to get :\
אני לא יכולה להגיד שטוב לי, אני לא יכולה להגיד גם שלא טוב לי כשבתוכי אני נושאת פרי חדש, משהו חדש שעורר את הניצוץ המוכר שמכנים- אהבה, משהו שהלב הכיר ככאב ואימץ כתירוץ לדימעה ואיבד מהטעם של היופי הקסום והטהור שכלול בזה.
ועל מנת שאוכל להמשיך לעדכן בנושא שהפך לשיגרת חיי העכשוויים,
קצת רקע כללי...
את האמת עם המגילה שתבוא עליכם עכשיו, גם אני לא מקנא במי שלא קורא את זה אם בכלל..
הבלאגן הזה זה אפילו לא חצי ממה שהולך בראש שלי, אז מי אמר שאי אפשר לקרוא מחשבות?!
הלב שלי עובר דאבל ראוונד בתקופה האחרונה..
הוא לא אוהב את המשחק הזה,
הוא כבר היה בסצנה הזאת, כבר חיי את המשחק הזה כבר שיחק אותו שוב ושוב בעבר, או שיותר נכון להגיד בעצם שהחיים שיחקו בו,
או מישהו ספציפי שלא חסך ממנו דימעה מלוחה.
החיים מלאי הפתעות אומרים.....
So כן..
אני די מופתעת להגיד im over him
די מופתעת לגלות שמישהו אחר es el duenio de mi corazon אחרי שנתיים של אהבה ראשונה שנראתה כאין לה סוף.
ובכל זאת,
אולי שיחדלוו מלהפתיע אותי ב-Big broken heart crash ?
שזה כבר די תקליט שרוט, משחק אקשן ישן בשקל שכבר ידוע ומוכר ללב שלי.
הוא כבר די יודע מה השלב הבא..
איפה הוא נישבר, מודע למתי הוא מתפרק,
מה שהוא לא ידע זה איך כל זה התחיל, איפה הOFF של הדבר הזה..
Cause i dont wanna play this hopless game any more
מה שלא ברור לו זה איך לאחד את השברים מחדש.
ניסיתי כל דבר אפשרי בכדי לאחד את הקרעים, לאסוף את הרסיסים ולהחזיר אותו למצב הקודם שהיה או לפחות למצב סוג ב'
עם סדקים פה ושם קצת אחרי שהתאושש מדימום פנימי אחרון.
הלב שלי מפחד ממשהו חדש, הוא מרגיש לא טוב מספיק בשבילו אפילו, נוח לו להישען במקום מוכר לו ובכל זאת,
עכשיו הוא מאוהב לו..שוב.
אומרים להקשיב ללב וללכת אחריו...אבל אני תוהה מה עושים כשגם הלב שלך לא יודע להגיד לך מה נכון?
אני מקשיבה, ובתחילה היה נדמה שהלב שלי עצמו לא יודע מה הוא רוצה.
עד שהוא הבהיר לי ש...הוא רוצה את הבלתי אפשרי, משהו שאני לא יכולה לתת לו, הבנתי שהוא רוצה משהו שלא שלו אבל הוא לא רצה להבין והמשיך להתעקש ולעמוד על שלו (משהושאוליאנילאעושה?!מסתבר:(me falle) משהו שהוא ממשיך לרצות מיום ליום יותר ולא נותן בי מנוחה לילה ויום
אולי תסבירו לו שזה מכאיב לי?! שירפה.
Como se a pagan este fuego de amor y passion incontenible
¿que se encuentra en mi, con el peligro de cimarse
____________________________________________________________________________________________
אני מדמה את הלב שלנו לבלון
כמו הלב גם בלון צריך אוויר, חמצן שימלא אותו ויפיך בו חיים,
כאלה שהוא יכול לעוף רחוק ולהתנועע לצלילי הרוח כאין מחר.
כשהוא נפצע, כאוב ופגוע הוא מתפנצ'ר.
מה שמניע את הרוח במפרשים שלו שכמו ספינה..להפליג רחוק על כנפי חלום הוא לא יוכל.
מה שמאכיל אותו..הורג אותו.
כשתוציא ממנו את האוויר תשמע קול של זעקה חלושה חנוקה, אנושה כמו הוצאת ממנו את החמצן הדחוק שהיה בו
וכל מה שנישאר ממנו זה פיסת גומי
מקומטת ושחוטה ללא רוח חיים.
הבלון לא מלא יותר, אלא ריקני כמו הלב הנעצב והשבור, שחוק הרגש ומלא הבילבול של..מה יהיה או מה עושים עכשיו..כשאתה לאבאמתשם.
עכשיו הוא צריך שמישהו או להיות דירקטית- שאתה..
תפיך בו חיים מחדש.
תעשה לו הנשמה תיתן לו אוויר ותנפח אותו בחזרה.
אני יכולה להגיד שהלב שלי כבר הכניס את עצמו לסיפור אהבה חדש..קצת אחר עוד לפני שהספיק להתאושש..
הלב שלי בחר בו ולא ממש שאל אותי..לצערנו הלב שלנו בוגדני ואהבה לא מודיעה לפני שהיא מגיעה
וגם לא דופקת בדלת לפני שהיא ניכנסת ומכה בנו באותם מקומות שלא ידענו שיוכלו להתעורר בנו שוב..
אותם מקומות שאולי נפגענו בעבר או חייכנו בגללם, מעוררת בנו יצרים ורגשות חדשים כל פעם שלא ידענו שנמצאים שם ויכולים לחיות אותנו מחדש להקים אותנו מהשברים של הלב שלנו, לגרום לנו ללכת אחריה בצורה עיוורת ובאותה תמימות מאוהבת ומטופשת, Over again
זה יכול להיות גם טוב..תלוי איך מסתכלים על זה.
איך אגע בכנף הענן, איך אדמיין שבעוד צעד או שתיים אני אמריא ואגע בשמיים..
איך בלעדיך אראה אור כוכב יחיד זוהר מחייך אלי וצונח היישר מהשמיים לעברי, כוכב נופל* שמבטיח את שהלב כל כך מייחל לו
וחושק בסיתרי נשמתו.
רק בכדי שאני ואתה נוכל להגשים אותו, אותנו - יחד.
לא כל יום זוכים לראות כוכב נופל אתה יודע...
בשבילי כל כך הרבה דברים שהם יותרר מדי צירופי מקרים, יותר מדי הזויים ומיוחדים חייביםם להגיד לנו משהו.
ואולי באמת זה גורל...אולי נועדנו!? לך תדע O_o"
וששש...כי רק שנינו יודעים..עד כמה...ואולי, אולי זאת רק אני. :'|
הפוסט הזה,
הוא לא עוד דף מלא במטפורות סיפרותיות שנועדו רק בשבילך..ואתה לא תדע,או שכן?! :\
האמת הזאת שאני סוחבת כל יום בשתיקה שקופה במחשבה שאין לי מה להסתיר וגם אם אנסה לא כל כך ילך לי
כי שנינו יודעים כמה שאני חייבת לחשוף את עצמי, לפעמים יותר מדי, לדבר רגש וכל מה שעל ליבי.
הפוסט הזה הוא אני, קצת יותר כמוני..קצת פחות ממי שחשבתם שאתם מכירים.
אני מתה לצעוק את זה וכל שיוצא לי היא זעקה חלושה, עזה במסה של כאב שמימלא אתה שומע ולא כל כך מאמין בה אלא כזעקת שווא.
אני שוקעת, אבודה כל כך
בין דפים חבויים, משפטים נעולים, בקשות ניסתרות, רגשות ניסערות ואלפי שירים, פיסקאות זיכרונות לא כל כך רחוקים
שמונצחים קרוב לדבר הזה שנקרא- לב3> ומחייה אותי..ולפעמים גם ממוטט.
בתיבת פנדורה שכולה נושאת את ראשי התיבות של שימך> [N. W] בכדי שאף אחד לא באמת ידע על מי מדובר ועל מה שאסור וקצת חזק יותר
מכל מה שהייתי יכולה לתאר כ-הכי 'דומה לאהבה'.
הכי דומה כי מבחינתי זה נושא די מוגמר, עבורך זה נושא מבולבל שעדיף לתת לזמן לדבר במקומנו..
נושא שלא ידוע לך איך יגמר או מה באמת ליבך רוצה ואת מי הוא אוהב ורוצה לחלוק איתו את הרגש העצום שאנו מכנים- "אהבה".
רגש שמיועד לאדם אחד מיוחד שאיתו אתה רוצה לחלוק הכל, לאהוב, לתת את מה שיש וגם מה שאין בלי לצפות לתמורה,
שרק החיוך שלו זה מה שיעלה בך חיוכים לעוד שבוע שלם ואשליה של אושר בלתי הפיך.
זה בעצם הכי דומה לאהבה..
מה שיש, או בעצם \אין בינינו.
כי מופרחים מבטים, יש זיכרונות, חוויות קיימות רגשות בלתי נשלטות אני מאמינה
יותר מדי דברים מדהימים שמרכיבים סיפור אהבה לא פשוט אם כי די מורכב
אבל קשה להגיד שיש לנו אהבה..
מונעים מאיתנו
מסבכים לנו,
אסור :'X
אולי זה אנחנו שמסבכים -לנו- הכל..
למה אנחנו עושים את הכל כל כך מסובך אמור?
ואולי בעצם במקום להגיד שיהיה טוב, אנחנו יכולים לעשות שיהיה טוב..?
אולי האושר הזמני או הספק למימוש תלוי בנו ויכול להימשך ולהיות נצחי גם מעבר לנצח ומעבר לכל דימיון?!
אולי לא הכל כל כך קשה כמו שאנחנו מניחים לחשוב שהוא..
אולי מפחיד לנו..
יש בי המון שאלות שאין להם מענה,
אני מוצפת, שוחה בסימני שאלה בוהקים..
אני- מרגישה לי כסימן שאלה עצום בעייניך?, סימן שאלה לליבך המבולבל והמתוסכל. >.<"
אני בטוחה שלא קל לך.
גם לי לא.
יש זמנים שאני ממש שונאת את עצמי.
שונאת אותך.
אווו כמה שאני שונאת אותך HLMFW LWILT LWMFNRV לו קא סאה לינדו..
שונאת אותך על שאני אוהבת אותך..
מה יש בך ששובה אותי?
בעצם את התשובה אני יודעת..
יותר קל לשאול מה אין בך!? מה אין בך שאני לא אוהבת גאדד..........
קשה לי להבין או להגיד לעצמי מה אני בשבילך
עד כמה שהלב שלי מרגיש שהוא פועם באותה פעימה כשלך, נורא קשה לו שלא לשמוע בחזרה ולהתמודד עם כל זה,
עם המחשבות הבלתי פוסקות והתהיות.
הלב שלי לא מפסיק לשאול אותי שאלות מסובכות ולא מרפה או נותן מנוחה בין הגעגוע למחשבה עמוקה
ולצערי אין לי הרבה תשובות שיספקו אותו,
או ירגיעו חוץ מ- יהיה טוב...יום אחד |: בינתיים תשרוד את זה בשקט ואל תענה אותי עם זה.
אז בוא אני אגלה לך סוד,
ששש3$%%! ושאף אחד לא ידעאפילו,בייחוד לא אתה:Xככלכלכתגץ-
אני רוצה לחלוק איתך הכל, לאהוב אותך, לקרוא לך שלי a houn que sea por una vez en mi vida להאמין בזה בביטחון מלא כי אתה בטוח בזה, לגרום לך להבין ולהרגיש עד כמה אתה אתה יפה בעיניי והלוואי והיית מצליח לעכל, לפתוח את העיניים
ולראות כמה שאני לא היחידה שחושבת ככה, כמה שזה נכון ואתה יודע,
אתה רק לא רוצה לקבל כמו בנאדם שמעדיף לעצום עיניים ולא לראות...
אל תיתן לאף אחד לגרום לך להטיל בעצמך ספק, אל תיתן לשום דבר לשבור אותך, כי כשאתה נשבר אני מתפרקת, כמו בניין נטוש ללא עמודי הטווח שלו שללא התמיכה שלהם מתמוטט. וכי מי נישאר לנו אם לא אנחנו עצמנו..
אם אתה כבר אומר שאתה לא מאמין באף אחד..
אז אל תאמין עד הסוף, גם באלה שמנסים לתת לך להרגיש קטן, נחות או להוריד אותך ומערכך פורקה ואלס אי מוצ'ו,
שאתה לא מספיק טוב עבורך, אף אחד לא שווה את זה.
כמה שאתה מיוחד.
הייתי רוצה לתת לך לראות מי אני באמת, כי עד כמה אמיתית אני בסביבתך, לפעמים מרגיש לי שאתה חושב שאני היצור הכי נתעב בעולםם
ולפעמים אתה אומר דברים שאתה לא מבין עד כמה אתה טועה לגביי...צביטות קטנות שעושה אווץ' לשמוע למען האמת.
אני לא חושבת שהיית ממשיך לאמר אותם אם הייתה לך אפשרות לעשות סיור בחדרי ליבי ולהיווכח עד כמה כל מה שאני אומרת הוא אמיתי
ועד כמה מכאיב לי הספק שלך.
מי שמכיר אותי באמת יוכל להגיד עד כמה אני אמיתית, בייחוד בכל מה שנוגע לרגש, אני באה מרגש וזה ברור לי
יש דברים שאף אחד לא יכול לערער בי ממש כמו הריקוד שקיים בכל מומנט בחיי.
what you get its what you see הייתי רוצה להוכיח לך עד כמה..
כמה אתה יפה כמה אהבה יש לי לתת, כמה שאתה חשוב לי ועד כמה כל זה אמיתי.
אנשים נוטים לאמר את אותם דברים כל הזמן..ובטח אתה שמעת את זה לא מעט מאנשים סביבך, עם עולם כמו שלנו
לא קשה להבין למה כל כך קשה לך לבטוח למרות שאולי אם זה בא ממני ותנסה להרגיש...אני בטוחה שההרגשה שלך והלב שלך לא יטעו אותך.
זה אמיתי בפעם ה-39299202 דאממ לא קל לי. :(
רחמים עצמיים זה פאתטי ועד היום לא נתתי לעצמי לוותר על מי שאני אוהבת,
אני נלחמת עד טיפת הדם האחרונה..לוקחת את הסיכון להפגע..ולא מרפה מידו או ליבו של מי שאני יודעת ששווה את מה שהלב שלי רואה בו
רק שפה הכל קצת יותר, יותר מהכל..
פה יש יותר מגורם שלישי..למרות שהשלישי הוא העיקר.
אני רוצה לדעת שאם אני אזכה בך זה יהיה כי נלחמתי ביושר, שלא באת לי בקלות,
האהבות הגדולות אף פעם לא באו לאף אחד בקלות גם בתקופות אחרות נלחמו ומתו למען האהבה.
שבאת דווקא בגלל שמה שיש לך אלי..לי, לנו הוא דבר גדול שעבר הרבה והיתגבר על לא מעט.
דבר יפה ששווה לתת לו הזדמנות להוכיח את עצמו, כי לא אתה ולא אני יכולים לדעת, לא ככה..אם לא ננסה.
דברים טובים באים בזמן...וכמו שאומרים גם את הדברים העצומים ביותר..גם את מגדל פיזה לא בנו ביומיים, ככה שככל שהקושי והסיכולים בדרך גדלים איתם גם הבסיס למשהו עמיד וקשר חזק יותר עם פונטנציאל להמשכיות והרגש שלי אליך לא חדל מלגדול ולפרוח בי, דווקא כשאתה לא פה
כמו שהיינו רוצים, דווקא כשאתה כל כך רחוק לי לפעמים אני מבינה עד כמה אני נושמת את זה, כמה שאני רוצה אותך לידי, כמה אתה נחוץ שם במקום בו הלב חרט את שימך ומחכה רק לך שתמלא אותו.
דווקא בגלל שאתה לא איזה פרס שלא מעט בנות למען האמת נורא חושקות לזכות בליבך אפילו הקרובות אלי..
אני יושבת כמו בחצי חיבוק ידיים מנסה לשחק בהצגה שלא מתפקידי להיות חלק בה, מקשיבה מנסה לעזור ללב אחר..
ונותנת לדברים לקרות מעצמם, אני עדיין בהיכון,
נלחמת את המלחמה הזאת עליך לבד נלחמת בעצמי להחזיק את עצמי, ניסיונות כושלים להראות כמה שפחות.
ולמרות שבאהבה כמו במלחמה- אין חוקים, אין בכוונתי לרמוס אף אחת שקרובה אליך והכוונה האחרונה שלי הוא הפחד הכי גדול שלי,
לפגוע במישהו.
=\
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קצת איתך וקצת בלעדיך..
עוד מעט חורף ואיתו לא מעט חלומות לחורף מאוהב לצידך.
מעניין איך זה יהיה, בחורף...
אני לא רוצה לדמיין שאראה אותך פחות, הרבה פחות.
אני מאמינה שהגשם לא ימנע ממנו ואולי רק יעצים את הרצון להיות סתם קרובים אחד ליד השני.
אני ילדה של קיץ ופתאום נורא בא לי חורף אף שכרגע די נטול תקוות.
תמונה 1 שווה 1000 מילים...מה עם 4 ?
__________________________________________________________________________
רק בגדר מחשבה..
אם להיות כנה העתיד הזה נראה לי די רחוק.
ולחשוב שאני הרסתי הכל בלי אפילו לדעת כשסוף סוף הוא היה קרוב לעשות משהו למען שנינו וקצת פחות בשביל כולם.
זה לא פייר,
בכלל..
אני לא כזאת.
:'\
זה שובר אותי.
אני חייבת להודות שאחרי הכל, לידך אני חייה אגדה, אני די מפחדת לחשוב איך הכל יהיה אח"כ אני מודעת להשלכות ומשום מה פחות מפחדת לקחת אותם מאשר הידיעה שאתה לא שלי ושאני לא יכולה לגעת להתקרב..להסתתר, ממשהו יפה שאני לא מתביישת בו, משהו שקרה
ואי אפשר לשלוט בו, להחביא משהו שרוצה להתפרץ בכל רגע..
אם כן נחליט לקחת צעד, אז תתחיל נובלה מסוג אחר.
מרגיש לי לפעמים כאילו הוציאו אותנו מטלנובלה טיפוסית, סיפור אהבה מרגש שאף פעם לא מפסיק להפתיע ולפעמים גם סוחט דמעות.
מה שאהבה עושה,
כמה שזה כואב לחשוב שכל מה שניכתב פה בעצם נושא את שימך
שמה שלא אומר, עדיין לא אמרתי enough
שמה שלא אגיד לא יקנה אותך..או יגרום לך להאמין לי להאמין בי ועד כמה שכואבבב לי כשאתה מטיל בי ספק ובכל מה שמתחולל בתוכי
כשאומרים את השם שלך.
תקרא לי מזוכיסטית כנראה שאני אוהבת לסבול..כי אני אוהבת לאהוב אותך אחרי הכל.
?What am i gonna do to make you Love Me
זה מייאש כל כך.
לרגע המצב רוח שלי מרומם ואופטימי מחכה רק לפעם הבאה שתזרוק לעברי מילה, שנדבר ומאמין שהכל לבסוף יסתדר אם כל זה באמת חזק ולפי קצב פעימות ליבנו יכולתי להגיד שזה אכן חזק, שהמניטור היה מתפוצץץ אם היה מודד ואף היה מאבד פעימה
שליבי מחסיר מהמהירות כשאתה קרוב.
הלב שלי מרקד בין שני מצבים הפיכים לגמרי
כשאני מתחילה לחשוב לעומק או דבר הכי קטן, זה רק גורם לתקוות שלי לצנוח לריצפה להיות קצת עצובה להרגיש נואשת, אובדת עצות
ובאמת שאני מנסה להישמע הכי אופטימית שיש כדי לרומם אותך לפחות, אם לא בשבילי בשבילך.
פשוט, אין לי כל כך הרבה מה לעשות
בוא נהיה כנים,
וברגע אחרי בעננים.
אם לקרוא את הפוסט שוב, כן זה די נשמע כמו ילדה מתוסבכת,
ואת האמת, אין לאף אחד חצי מושג..לקרוא אותו בפעם ה-2
בטח יחשבו שאני צריכה אישפוז מידי!
אני נמצאת במצב שמכל כיוון שאני לא אסתכל עליו אני איכשהו אפגע או יפגע..
מה עושים עם זה!?
אם אתה לא מאמין בזה, על מה אני נילחמת?
אני מנסה לא להיות מטרד עבורך
מרגיש לי שאני מסכלת לך את הדרך לאושר את השמחה
ולא המפתח לעתיד טוב יותר.
בזמן האחרון אני שומעת אותך מדוכדך מהבילבול ששורר בך, זה לא העייפות
זה העייפות מלחשוב מה יהיה
העייפות מלהגיד יהיה טוב כשבעצם לא קורה כלום כי אתה מחכה שהזמן יעשה את שלו
והזמן עושה את שלו
לאט, וכואב..לאט אבל בטוח...ומה שבטוח, זה שכלום בעצם לא בטוח
ולהסתמך על הזמן לא בטוח שהוא יעקם את הדברים לכיוונים נכונים שאנחנו היינו רוצים בהם..
אחרת המצב שאתה שרוי בו היה המצב הנכון והיית מאושר עכשיו כי כבר עבר זמן מאז אתה במצב הזה
והמצב הזה לא נראה כמצב הנכון לך ומה שעושה לך טוב, עובדה
וגם כלום לא משתנה ממש.
לכן אנחנו צריכים לנווט אותו לפחות, כמו מצפן בכדי שלא ניסתכל לאחור ונתאכזב אל מול הפיספוס או שלא ניסינו פור לו מאנוס.
שלא נלך לאיבוד.
אולי אפשר לשקול ללכת לאיבוד, יחד..
באיבוד שלי הרבה יותר נחמד באיבוד שלי זה רק אתה ואני...באיבוד שלי גם המחשבות לא יכולות להפרייע, באיבוד שלי אנחנו עושים אהבה..ללא מילים, ללא תזוזות רק במבט קרוב חודר 1
שאורכו מתמשך מעבר לשתיקות ולצלילי תווים שמזמרים אהבה ואווירה מאוהבת מאין כמוהה, באיבוד שלי זה רק אתה ואני..נאבדים קבוע בלי שאף אחד ידע בלי שלאף אחד יהיה אכפת
המקום היחיד שאנחנו באמת יכולים להחזיק ידיים ולהיות ביחד.
כמה שהייתי רוצה לעזור,
נראה כי אין ביכולתי לעשות הרבה, לא ברור לי מה כדאי מה נכון..מה טוב ומה לא.
אני יודעת מה אני רוצה שיהיה לא שזה עוזר לי הרבה.
בכדי לרקוד טנגו צריך שתיים...אוף למה שלא תושיט לי יד ותזמין אותי לרקוד?
זה כאילו שאני במסיבת סיום רק מחכה שאהוב ליבי יקום לעברי..
אני כל כך מחכהה לרקוד לצלילי האהבה שמתנגנת לנו ברקע ורק מחכה שנעזור אומץ ונקום, נתרומם מפחד הבמה שמקיף אותנו
מהקהל שסובב אותנו ונרקוד..בלי לחשוב יותר מדי פחות עם השכל 2 דקות עם הלב, צמוד לחייך קרוב ללב המאוהב בלי לחשוב מה יגידו.
זה כל כך עצום עכשיו, כל כך מיוחד ואנחנו אפילו לא ביחד אז אם היינו יחד מה?
אני מוצאת את עצמי עושה דברים שלא עשיתי קודם
מדברת לעצמי,
ממלמלת את כל הדברים שכל כך הייתי רוצה להגיד לך,
מילים עצורות שעדיף ואשתוק בחשש שאסבך יותר וכי זה לא משהו שאתה לא יודע.
מתקשרת בכל תירוץ עלוב וטיפשי גם כשאין הרבה מה להגיד והכל כבר נאמר,
החלון שיחה שלך סגר אצלי קבע, יושב בשולחן עבודה מחכה למגע ידך אי שם מעבר למסך התעלמות וירטואלי
וקשה לי להפסיק לבהות בו בתקווה שתכתוב משהו, משום מה או לסגור אותו.
כשאתה אומר Good Night כן דפוק להודות, בא לי לצעוק לך- אל תלך.
גם לך קרה פעם שהתחלת לכתוב משהו שאתה מת להגיד לי ופשוט מחקת ?!
מדמיינת מה יכול היה להיות אם..
מה יהיה כש..
וניזכרת ב..
וכן מסתבר שאני לא יכולה לעמוד מול קסמיך =S
לא עומדת מול הפיתוי של שפתיך במצב ששלך כל כך צמודות לשלי בפתאומיות או בכוונה תחילה.
כמה שירים מזכירים לי אותך
פאקק זה מטורףף כל זה.
Se dicen que el amor y la locura se parecen mucho
puess, si me buelves loca
אני מתחילה להאמין בזה.
:S
יש בי הצורך לחיות אותך
כי זה מה שאני עושה גם מבלי לשים לב :|
לעשות בשבילך,
להתייפות בשבילך
להיראות בדיוק כמו שהיית רוצה לראות אותי
בדיוק כמו שאתה אוהב אותי,
להיות פרפקט הכי שאני יכולה בשבילך.
אני לחוצה לידך..מהמחשבה עליך אני מקבלת את אותן צמרמורות של הפעם הראשונה ש..
את אותה ההרגשה שהלב עוד שניה יוצא אליך
ובאותה נשימה,
אני הכי רגועה בעולם כשאתה קרוב
מתנגש בי עם המבט המפתה והאסור הזה
המבט הקרוב הזה שממנו הכל בעצם התחיל והיה רק התחלה של עוד סיפור יפה
שיהפך בסוף לעוד בית בשיר
הפזמון החוזר של חיי.....
כי כבר חודשים שאני שרה רק אותך
רוקדת במחשבות
אין שניה שאתה לא צף במחשבתי, עולה על שפתיי
ונוגע בליבי אפילו בחלומות.
הצופן ללב שלי הוא השער לליבך..לך כבר יש את הקוד, אני כבר כאן..
אולי תפתח לי את השער שאוכל להבין קצת יותר ?
Mi Rosa Negra
*
הם יודעים כולם, אתה יודע
כמה אני שונאת מתמטיקה
כמה שאני גרועה בזה,
ואתה בכל זאת מתעקש לסבך אותי במשוואות מסובכות
אני לא מוצאת את הנעלם, לא יודעת איפה לשים את ה-X
why wont you help abit and make it a little bit much easier
?!
VG
O_o"
"סוחף ים ללב תהום
אהבה סוערת שמרעידה את הגלים
סוחפת אותי מחופים לחופים
הסערה לא נירגעת מליבי אל מול דמותך
אני נודדת בין איים לא מוכרים של רגשות
מתנגשת במזח בין תקוות מנופצות
ששת חושיי מתקיימים רק עבורך
חושקים רק
לגעת בגופך
לחוש את מבטך
לשמוע את קולך
לראות את דמותך
להריח את הריח המוכר רק לך
לטעום את שפתיך
לטבוע בין מגע ידיך
לאהוב אותך כמו ים סוער
שנירגש להציף אותך ובוער
בעמקי מצולות אותך מצייר
אל החוף המוכר כמה לשוב לראותך
ואת דמותך זוכר וחוזר ים חוזר.
"
1.
2.
לא ניתן למיחזור.
No mas
כמה מילים מתארות אהבה..
כמה אהבה שלא אוכל לתאר במילים
...
y por eso se acaba aca.
:X
עד לפוסט הבא שנקווה ולא יהיה רחוק מדי, כי הסיבה שחפרתי עם תמונות ומילים שלא מתארות אפילו שליש
היא כי לא ברור לי מתי אכתוב פה שוב. לבינתיים..זה דיי ויותר.
FIN.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
