קוראים לי שפרוט ואני לא דג. |
| 2/2009
 כל נשימה שאת נושמת.
מוזר. כבר הרבה זמן לא שמעתי שיר, שפתאום קלטתי כמה שהוא מתאר אותי בצורה מושלמת.
הייתי בטוח שעברתי את זה, את הגיל הזה, שבו כל שבוע אתה "מוצא" שיר חדש שמתאר "בדיוק" את
מה שאתה מרגיש וחושב. ורוצה. עכשיו אני מבין שזה לא באמת היה כך, מעולם.
כנראה, שבסבירות גבוהה מאוד, אם אחזור לפוסטים מגיל 17 ואמצע בכל דף שני שיר,
כנראה זה יהיה סתם. כנראה זה סתם יהיה כתוב שהרגשתי ככה.. והפעם? אני חושב שזה בכל מילה.
מה שהכי מוזר, זה איך לא שמתי לב לזה קודם. הרי זה אחד השירים האהובים עלי מאז ומתמיד,
נתכב גם כן 4 שנים לפני שנולדתי. בכלל, אולי נולדתי בתקופה מאוחרת מדי.
על כל פנים, מוזר שהייתי צריך משהו שידליק אצלי את הנורה לגבי השיר הזה בשביל לראות את זה.
אני לא אצרף את המילים, כי בכל זאת אני כבר לא בן 17, אבל קישור לקליפ? כמובן.
הרי בשביל זה אנחנו פה, בשביל הקיצ'.
המשך שבוע חורפי ונעים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
