קוראים לי שפרוט ואני לא דג. |
| 2/2009
 הספד.
סבתא,
תמיד שהמצב היה קשה, ובעיקר מאז שחלית, כמעט בכל הזדמנות דאגת לספר לי
איך כשהייתי בן 6 או אולי 7, יום אחד אמרתי לך שהחוכמה היא לא להסתכל על חצי הכוס המלאה,
אלא למלא את חצי הכוס הריקה. אני לא יודע מאיפה אז המצאתי את זה,
אבל את תמיד אמרת לי, בחיוך גדול, שאימצת לך את זה כמוטו לחיים..
על מבוגרים אומרים שהם נפטרו.
אבל כשאדם צעיר הולך לעולמו, נגיד בגיל 22, אומרים עליו שהוא נקטף,
כמו פרח שנגדעו חייו בטרם עת. אבל את סבתא, בגיל 71 ו-8 חודשים,
עם מחלה קשה - את בשלך, עם אנרגיה אין סופית.
פוקדת שאת לא רוצה להטריח אותנו ועושה הכל בעצמך,
מתרוצצת יותר מכל אחד מ-12 (שנים עשר) הנכדים הקטנים שלך.
עלייך, צריך לומר שנקטפת מאיתנו.
כמו סלסלי הכסף שאני וענבר היינו קוטפים מהכניסה לגינה שלכם,
או כובע הנזיר שכשהיינו קטנים תמיד היית מראה לנו בשדה.
ותמיד כשהיינו הולכים, לא היית אומרת שלום, או להתראות.
היית מחייכת אלינו, ואומרת "ביי מתוקים, נשיקות."
נשיקות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
