לילד ושמו מוקי

היה כלוב מוזהב

בתוכו גר לו תוכי,

תוכי ארוך זנב.

בא אדון עם מקטרת

באה לבקר גברת,

והתוכי המנומס,

אומר: "שלום" לכל נכנס.

יום אחד ראה מוקי

כי בודד מאוד התוכי

הוא יושב בטל בכלוב

מבטו עצוב, עצוב.

נתן לו מוקי סוכריה,

נתן לו גרעינים,

הושיט לו עוגיה טרייה

וזוג מלפפונים.

אך התוכי - שום דבר

כלל וכלל לא מאושר.

רץ אז מוקי ל"תחביב"

קנה שם תוכיה.

צבעונית כמו אביב

ממש יפהפיה.

ראה התוכי - תוכיה

קרה דבר מוזר:

הוא קפץ מרוב שמחה

היה כה מאושר.

הם אוכלים סוכריות

ואינם רבים.

הם שרים: "נםלא להיות

זוג נאהבים".

נכתב ע"י רפאלה, סבתא שלי, ממש מזמן. סתם נזכרתי בזה.