את מופיעה לי בחלום, בהמשכו נשענת עלי ואני מחבק.

את מופיעה לי בעיניים כל בוקר, כשאני מתעורר בדירה לעוד בוקר של צבא.

את מופיעה לי במחשב כשאת מגיעה ומתחברת בבוקר לרשת היחידה.

את מופיעה לי בראש כשאני עולה בכוונה קומה, כי בקומה 4 החדר שלך נמצא.

את מופיעה לי במחשבות כל יום במשך 13 שעות בזמן העבודה.

את מופיעה לי במוח בארוחת הערב כשאני תוהה אם את עוד במשרד או שכבר הלכת,

מה את הכי אוהבת לאכול ולמה אף אחד לא יכול להכין לך קפה כמו שאת אוהבת.

את מופיעה לי בדמיון למרות שאנחנו בכלל לא כל כך מכירים.

רק במציאות את לא מופיעה הרבה, רק לפעמים, בטעות. ואני נורא רוצה שזה יקרה.

אני גם נורא רוצה להגיד לך, למרות שבטח כבר הבנת, שאת מוצאת חן בעיני. מאוד.

ובא לי לשאול אותך אם בא לך לשבת על כוס קפה, ואני אשתה שוקו כי אני לא אוהב קפה.

ואני יודע שאני רק צריך לשאול ומה יכול להיות, אבל לא בא לי לעשות את זה.

ובא לי גם שנשב סתם ככה, על הספסל בחוץ או בחדר שלך או רק במסדרון ונדבר, ונצחק, ונכיר.

אבל הכי בא לי, שתשימי לב אלי את.

שתבואי את ותגידי לי משהו, ולא רק תעני כשאני אפנה.

בא לי שלא תהי אדישה או קרירה או רק תראי טיפה חיבה ויחס.

בא לי שתרגישי מה שאני מרגיש,

למרות,

שאין שום סיבה, שזה יקרה.

סופשבוע נפלא למי שבבית, וגם למי שבבסיס. אני לא אהיה פה לאחל שבוע נפלא בערב יום שבת,

אז תדמיינו בעוד יומיים שאמרתי את זה. לילה טוב.