|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
דרום אמריקה - עדכון #2
אז מה,
עדכון שני בתוך 50 ימי טיול כמעט.
הזמן פה פשוט זז בטירוף. הספקתי כל כך הרבה וכל כך מעט.
הייתי יום בברזיל; נשדדתי שם.
הייתי באקוודור, קיטו; פרצתי לחדר של עצמי בהוסטל דרך החלון.
טיילתי במינדו; חגגתי שם ראש השנה וקיבלתי מריחואנה בחינם.
נסעתי לגלפגוס; החוויה הכי מדהימה בעולם. צללתי עם כריש ואריה ים.
נסעתי לפרו; זה לקח 34 שעות, מתוכן 27 שעות נסיעה ב-4 אוטובוסים שונים.
נסעתי להווראז לטפס על קרח; כמעט תקעתי לעצמי את הדוקרנים ברגל. רק חור במכנס.
ביום כיפור ישראלים אחרים צמו; אני השכרתי אופניים ונסעתי לטייל בהרים. אירוני?
עשיתי שם 2 טרקים, 4 ו-8 ימים; חטפתי הרעלה מהמים ושלשלתי כל שעתיים.
נסעתי לאיקה, לסקי חולות; המשכתי לנאסקה לטוס מעל הקווים המפורסמים.
וזה מרגיש לי כלום.
כל כך הרבה לספר, כל כך הרבה להרגיש, כל כך הרבה תמונות.
כל כך כיף לבד.
| |
 דברים שבפנים.
זה מטורף שעברו כבר 11 ימים מאז כתבתי כאן בפעם האחרונה.
הפעם, זה מרגיש לי כמו 3 ימים. גג 5, אם להגזים. וכאילו קרה המון מאז, וגם לא הרבה בכלל.
הייתה יומולדת לדרור, אז אירגנו משהו מטורף.
קנינו בשוק מלא בירות (2 ארגזים), מלא בשר (2 וחצי קילו), ירקות, אלכוהול ועוד (600 ש"ח בערך),
וביום שישי סידרנו הכל במעיין ליד ירושלים - מדורה, פיתות, גיטרות, נרגילות, אוכל ושתייה -
אני הייתי אחראי על פוייקה 6 (עוף) וקותי על פוייקה 3 (בקר). היה מטורף, כולם גם היו בראש טוב,
והיה פשוט ערב מוצלח כל כך..
שבוע שעבר הייתי בעוד יום מילואים. בערב נסעתי עם כל החבר'ה לקיסריה לערב של של המדור.
בריכה בבית, על האש, מכות, משחקים, נוסטלגיה. היה אדיר. משם נסעתי לירושלים ב22, הגעתי לבית
של עומר בסביבות 23:30 ואז נסענו לעיר לפגוש את ירון.
נדפק לנו השכל.
עומר אמר שההגדרה הכי טוב היא "פשוט נופל לך בורג. במקרה שלך, כל הברגים". היה מוטרף שם.
זה נשמע מוגזם, זה נשמע מלוכלך, זה סטיגמטי ומלא בוז בהרגשה הראשונית, אבל זה פשוט לא בסדר.
היה.. פפפ. כמה מילים צריך בשביל לתאר מצב בו אתה פשוט אתה ולא אתה במידה שווה.
חסר שליטה, אסוציאטיבי, מופרע, קפריזי, תמים, חסר עכבות ועוד המון תיאורים שרק יבלבלו בהבנת המצב.
מילים יוצאות ללא בקרה, הצהרות חסרות ריסון, ופשוט כך - כל הברגים נופלים מהראש. זה פשוט מדהים.
ביום חמישי הלכנו להופעה של מרסדס בנד.
אירגון שלי, הזמנתי מלא כרטיסים מראש- ומצאנו את עצמנו 7 אנשים מרוצים בתוך קהל צעיר ודחוס,
במופע של להקה גדולה. היה נחמד. רענון שכזה. אני מדבר על זה כאילו זה קרה לפני המון זמן.
רק עכשיו אני נזכר שזה היה ביום חמישי ממש לפני שלושה ימים. אני לא יכול עם זה כבר.
בשישי הייתי אצל יעל, אחרי יום רע למדי בכדורגל, וזה בלשון המעטה (למרות שאיכשהו הייתי במאזן 4-3).
בערב הלכנו לישון מוקדם, סביבות חצות, וקמנו אחרי איזה 9 שעות לדעתי. כיף.
בצהריים נסעתי לסבא וסבתא, ומשם אספתי את עומר והלכנו לעוד כדורגל.
היה נחמד, בעיקר לרוץ, פחות הרמה של הכדורגל (שלא ממש הייתה). חבל רק שנפצעתי -
כחלק מתקופת הפצעים הנוכחית שלי.
זה תמיד מגיע לי בתקופות - פתאום אני נפצע בלי סוף ואז הכל עובר, תקופה שקטה - וחוזר חלילה.
האצבע שלי נפוחה כבר שלושה שבועות, שבועיים יש לי את הכוויה בקרסול, חטפתי פיצוץ ב... כן, שם,
התנגשות רגל ברגל שגרמה לנפיחות בשוק השמאלי, וגם כואב לי ממש לדרוך על רגל שמאל, נראה לי
שמתחתי איזה גיד/רצועה/שריר בכף הרגל. לעזאזל עם זה.
אתמול היה אבו-בנץ מטורף. הפעם זה לא היה החומר שלי, אלא של עומר. היידרו משובח.
זה העיף אותנו, על כל המשתמע מכך.
את עומר זה תפס ראשון, אחר כך אותי, אז את חגי ובסוף גם את בנץ. בעצם, בסוף את כולנו.
צחקנו שם כמו מטורפים, חגי הכניס אותי לסרטים שמחפשים אותנו אז הזדחלנו מהמטבח עם שלל.
ליתר דיוק, באונטי כפול, אבל אז זה היה נראה מינימום כמו שוד כספות. שיחקנו ים יבשה (WTF?!) ועברנו
עוד התקף צחוק לא נשלט ובעיקר אינסופי. אחרי זה חזרנו למעלה לכולם, ואחרי שנשארנו רק אני עומר ובנץ,
נתקפנו מנצ'יס חריף שגרם לכל אחד מאיתנו לאכול 2 סנדויצ'ים, פסטרמות, חבילת עוגיות ולהשאר רעבים.
אה כן, ואז נתקפנו עוד התקף צחוק מטורף. וואו כמה שכאבו לי הלחיים. כל הפרצוף נתפס מרוב צחוק.
זה נגמר פחות מוצלח - בנץ הלך לישון ואני ועומר נפלנו על הספות שלו בסלון. איפה החלק הלא מוצלח?
התעוררנו בשש ומשהו בבוקר כי אמא שלו ירדה למטבח לקראת אימון כושר או משהו.
סתם פדיחה. בקטנה. נסעתי הבייתה אתמול (היום? לא יודע) ונרדמתי בסביבות שבע בבוקר.
קמתי הרוג מעייפות, ואת היום העברתי באיטיות רבה. אבל היה אדיר. באמת.
הטיול רודף אותי. הזמן אוזל. עוד שלושה שבועות בדיוק. זה לא נורמלי.
כבר אמרתי שחזרתי? נראה לי שכן, בפוסט הקודם. בכל אופן, חזרתי.
אז, עד הפעם הבאה - והלא כל כך רחוקה,
לילה טוב וחלומות נעימים.
| |
שלושה חודשים.
איזה טירוף.
אני מרגיש קצת משוגע איך זנחתי את המקום החביב הזה שנקרא בלוג. איך נתתי לעצמי להגיע למצב הזה
בו שלושה חודשים שלמים, ועוד מתקופה כל כך נפלאה בחיים - פשוט לא מתועדים.
ומצד שני - בשביל מה? הרי זה ישאר (או ימחק) כדפים ממוחשבים עם זכרונות עבר שכנראה לעולם לא יהיה
להם באמת שימוש אמיתי - אם לא יהיו בעצם זה לא ישנה דבר.
אבל באותו הרגע, כלומר עכשיו, זה משנה הכל. והנה, חזרתי קצת, משתדל לפחות.
האם לספר את מה שהיה? האם זה בכלל רלוונטי? איך בכלל אפשר לזכור. כל כך הרבה קורה לי. כל כך הרבה,
שממש בא לי לספר הכל. הכל.
אני חושב שעצרתי קצת אחרי היומולדת. תקופה מגניבה כזו. הייתי עם יעל ביום חופש, הלכנו בבוקר לטייל
בגן הבוטני והיה אדיר, משם נסענו להר-איתן לטיול יום כיפי כזה, ומשם לבלאק סטיר, לדפוק איזה 300 גרם כל אחד.
היה יום העצמאות, אחד הימים האהובים עלי. אני פשוט מת על הדגלים האלה, דגל ישראל.
בערב יום הזיכרון, בנוהל, פגשתי את רעות בטקס. זה עצוב קצת שאנחנו נפגשים תמיד דווקא ביום הזה, ומצד שני
זה נחמד שלפחות כן יש איזשהו טריגר שמכריח אותנו להשאר בסוג של קשר. לא יצא לי לראות אותה הרבה עד אז.
בערב יום העצמאות היה די גרוע, ניסינו לארגן משהו במעיין ביער וסתם היה מבאס.
לג בעומר היה מטורף.
זו הייתה הפעם השניה שממש עישנתי כמו שצריך (הפעם הקודמת עם עומר הייתה מופרעת אף היא..) והפעם אני ויאן
פשוט נדפקנו לגמרי. אבל אני חייב להודות שזו הייתה חוויה מדהימה שקצת קשה לתאר.
צריך פוסט שלם בשביל לתאר את זה.
היה לילה לבן (יום הסטודנט) בירושלים, ואחרי מסכת עינויים השגתי כרטיסים לי ולכולם. לצערי, במהלך הערב הרגשתי
נורא וגם היה לי חום (מה שלא היה לי כמה שנים טובות). הייתי שבוע מרותק לבית, למיטה, לתה ולקלינקס עם לא פחות
מממוצע של 39.7 מעלות. אם לקחתי כדור היה יורד ל39, ביום טוב 38.5. קטע מוזר כי אף פעם אין לי חום, ואם כן אז
אצלי חום נחשב 37.2 ולא יותר. והייתי איכשהו בסדר. בסוף זה פשוט עבר איכשהו, זו הייתה איזו דלקת גרון או משהו.
היה טורניר כדורגל "סטריטגול" באצטדיון טדי.
רשמתי אותי, את עומר, היצ'קו והורנצ'יק בתור קבוצת "הצרצרים". גם כן חוויה אדירה, למרות שדי פירקו אותנו שם.
החלק הטוב היה ששיחקתי על הדשא בטדי, שראיתי מה זה רמה של כדורגל על הרגליים שלי, נהניתי מאוד, ובסוף גם
מצאתי אייפון וארנק, החזרתי אותם למארגן הראשי ומסתבר שזה היה של הבן שלו - אז קיבלתי כדורגל חדש שעולה
בסביבות ה-150 שקל. מגניב. זה מסכם את חודש מאי.
אה, ומה אני עשיתי במהלך החודש?
עבדתי בדירה של אמא של בעלה של דודה שלי (הבנתם?) רוב הזמן עם קותי. פינינו וניקינו אותה וזה תפס הרבה זמן.
חוץ מזה עשיתי הדמיות בתלת מימד (הרווחתי מזה 1850 שקל) ובסיכום חודשי, כשעבדתי ככה בסבבה, הרווחתי מכל
הדברים הקטנים קרוב ל3500 שקלים. הלאה.
זימנו אותי למילואים. ננתי 9 ימים, היה כיף חיים.
הייתי עם צלי בים באיזה יום רביעי בצהריים ככה. איזה מדהים זה. אפילו שאתה משוחרר ובעצם לא עושה כלום,
ורוב הזמן אני אפילו לא אדע לענות ישר כשישאלו אותי "איזה יום היום?", להיות באמצע שבוע בצהריים בים פשוט
מרגיש במילה אחת - עקיצה. לא יודע, אתה מרגיש כאילו דפקת את העולם. זה פשוט כיף.
חוץ מזה עבדתי עם צלי קצת בקייטרינג. פעמיים - 14 שעות ו-16 שעות. גם מזה הרווחתי קצת. את חודש יוני סגרתי
עם גם קרוב ל3500 שקלים, יחד עם הכסף של המילואים כמובן, ועוד קצת מהדירה.
לפני שבועיים הייתה מסיבת בית מטורפת - שחרור של קצין שהיה איתי בצבא. זה היה בוילה, או יותר נכון - אחוזה.
של סבא וסבתא שלו. היה שם ממטווררף. בריכה ענקית, כל החבר'ה מהצבא, מלללאא אלכוהול משובח ברמה של
בקבוקים שעולים 250 שקלים ומעלה (דרמבוי, שרידנס, אפטרשוקס, סינגל מאלטים ועוד..) והיה פשוט אדיר.
שבוע שעבר נסענו כל החברים לים - אני, עומר, חגי ובנץ. רק מיש לא היה (הוא בפרו כרגע) וגם מתן טיפה היה חסר,
אבל למעשה זו החבורה המצומצמת והקלאסית.
באופן מפתיע, עישנו שם - והפעם - ירוק. מצחיק, דווקא אני קניתי אותו לעומר. היה הזוי, קצת קשה לתאר את זה -
אבל באופן כללי כל היום הזה היה אדיר. אירגון פשוט יוצא מן הכלל - ללא שום תקלות.
חגי אסף אותי בבוקר, קנינו בירות, אבטיח שאני בחרתי (והיה פשוט חבל לאכול אותו מרוב שהיה מתוק וטעים),
נשנושים ושתייה, שמשייה, צידנית מלאה קרח, מחצלת, כסאות - כמו ירושלמים טובים פתחנו שם על החוף כפר קטן.
אחר כך קינחנו במוזס בהמבורגר טוב וחזרנו קצת הפוכים הבייתה.
צנחתי ב21:30 לישון וב-4 קמתי כולי מזיע ואכול סרטים. אבל זה עבר, אז לא נורא.
אה כן, עוד דברים של חודש יוני -
יצרנו איזה אירוע קבוע כזה בבית של בנץ - כל שבת (מדי פעם ראשון אם לא יוצא) - אבו בנץ.
מה זה אומר? חברים, נרגילות, שתייה, נשנושים, גיטרות בגינה. נלווה לזה עישון ג'וינטים, לרוב רק אני ובנץ.
זה כבר קרה איזה 6 פעמים לדעתי, ובסך הכל זה ממש כיף. קשה להסביר את האוירה הטובה שיש,
את המשחקים המגניבים שאנחנו מוצאים כל פעם, אבל זה אחלה דבר.
מה עוד? אני כרגע עובד מהבית, עוד הדמיות שיכניסו לי כמה אלפים טובים לכיס. בחיי שזו עבודה מדהימה,
ארבעה ימי עבודה אני עושה משכורת חצי חודשית ממוצעת. וזה מהבית. וזה כיף.
אה, וגם שבוע הבא אני שוב עושה מילואים כי רוצים אותי שוב. היו מרוצים. למה לא אני אומר. והנה, אחרי שניסיתי
לתקצר את האירועים בחודשים האחרונים, הגענו לכל המסביב. שיש בו לא מעט.
אני טס עוד חמישה שבועות.
לספרד-צרפת (פירנאים) עם כל המשפחה ל-10 ימים. אני חוזר, ולמחרת טס לברזיל.
משם יום מנוחה ואז לאקוודור, ושם אני מתחיל את הטיול שלי: אקוודור-פרו-בוליביה-צ'ילה-ארגנטינה-ברזיל.
שישה וחצי חודשים של חופש טיולים וכיף.
כבר קניתי כמעט את כל הציוד (בסכום נראה של 2,500 שקלים ונשאר אפילו עוד קצת חוסרים) ואני די בתוך זה.
בעצם, אני מאוד בתוך זה. כן, אני מתעסק בזה הרבה, בעיקר במחשבה, פחות במעשים, בעיקר כי הרבה מה.
כלומר,
כן, עשיתי חיסונים, הוצאתי אשראי בינלואמי, קניתי ציוד, התחלתי ללמוד ספרדית, התחלתי לבנות מסלול והכל.
אבל זה בעיקר בראש, שכבר כמעט ונמצא שם. קשה להסביר את זה. גם את זה. ההכנה הנפשית לדבר הזה.
יש פה הרבה עניינים.
הניתוק מהמשפחה. הפרידה מיעל. החברים שנשארים. סבא וסבתא. מהבית. מהחיים. מהשגרה.
בטח הדברים שכל מי שטס עובר, אבל כשזה אצלך זה מרגיש כאילו את הראשון, או כאילו אצלך זה אחרת.
החיים טובים בסך הכל. אני באמת מאמין ככה.
קצת הפכפך, כל הזמן קורים דברים שקשה לאכול, קשה להשתלט על הכל.
סוף סוף יצא לי לשחק טניס (עם עומר, ביום שני, בכפר המכבייה). יש לי מחשב חדש מטורף שקניתי לפני חודשיים וחצי.
סידרתי את החדר בטירוף. ועוד מליון סידורים קטנים כל הזמן. ובכל זאת זה מרגיש כאילו אני לא מספיק כלום.
ואני גם לא עושה הרבה בעצם.
אני ישן לא מעט בגינה. זה פשוט נפלא. לפעמים קצת חבל לי שלבד, ורוב הזמן אני מודה על כל רגע כזה.
קראתי ספר (באיזה שלושה ימים). כמה זמן לא קראתי ספר? מאוגוסט 2007, שיצאתי לשבועיים בצפון.
אני משתדל להיות שמח. משתדל גם לא להפצע אבל כידוע זה בא לי בתקופות, ועכשיו אני לא באחת מוצלת מאוד.
כמעט התפוצצה לי האצבע לפני שבועיים, ובסוף שבוע שעבר יצרתי לעצמי כוויה ברגל שכואבת עד עכשיו.
גם כל השרירים בגוף שלי תפוסים תמידית.
התחלתי לאבד קצת את כושר ומשמעת השינה שלי, והתחלתי לקום בשעות מאוחרות - 10, 11, ולפעמים גם יותר.
נכנסתי לתקופה שאני הולך לישון אחרי 3, ואני מאוד מנסה להמנע מלהפוך את השעות - כי זה נורא קל לעשות את זה
אבל נורא קשה לצאת מזה. מצד שני חזרתי קצת לאכול יותר מסודר - אני סוף סוף מכין לעצמי אוכל ואשוויץ ואומר שגם
מאוד טעים בסך הכל. (פסטות, רביולי, סלטים, אורז, שניצלים ועוד). חייבים לשמור על איזון.
עם יעל עברנו תקופה מאוד לא קלה. לפני חודש בערך יצאנו מתקופת ריבים נוראית - אשכרה היה לנו "ריב שבועי".
פשוט בצורה גורפת, היינו כל הזמן רבים על שטויות וכועסים וזה היה ממש נוראי. עכשיו חזרנו לעצמנו קצת ושוב
התייצבו העניינים, ובסך הכל מאוד טוב עכשיו. חוץ מהעניין הזה שעוד חמישה שבועות זה הכל נגמר, שאני מודה -
אני אפילו לא חושב את זה ומדחיק את זה בצורה פנטסטית שאני לא מצליח להבין אפילו איך.
אני מרגיש המון דברים בזמן האחרון, חושב הרבה ולא חושב בכלל, מנסה להתמקד בהמון דברים כמו להכין תיק
עבודות למבחנים של בצלאל במרץ הקרוב אבל מאבד ריכוז ונופל לתוך עבודות, מטלות הנאות ובילויים.
קשה לי להשאר מפוקס, והדעות שלי משתנות הרבה וכל הזמן לגבי הכל.
אני גם יודע שפספסתי כל כך הרבה פה, אבל אני גם יודע שאני אפצה על זה בהמוני פוסטים בזמן הקרוב.
ואני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו, אחרי שהוצאתי, לפחות חלק מזה.
נתראה בקרוב.
חלומות נעימים.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
