#>*הפינה של שוגי*#

מצד אחד אני לא רוצה לעשות דברים כאלה סתם.. חבל לי שנשיקה בשבילי יכולה כבר להיות סתם דבר.. שאפשר להתנשק עם מישו סתם ככה שהכרתי במסיבה..

לגבי מעבר לנשיקה אני שמחה כי זה עדיין חשוב לי אף יותר ומתבטא אצלי גם בסירוב.. ומצידי שזה שאיתי ילך לעזאזל..

אבל עדיין.. נשיקה ראשונה עם מישו אמורה להיות משו מיוחד.. לויודעת.. לא משו שמחלקים סתם ככה פעם ב- באיזו מסיבה שתפסת ראש בה.. אולי אני צכה להפסיק לשתות..אולי זה חלק מהפתרון..

אבל מצד שני באלי להינות.. וזה כיף לי.. ואני נהנית מהמשחק שאני משחקת לפני.. אתה חושב שכן הולך - אבל בעצם לא כי אני מתרחקת - עד שאתה משיג ורוצה עוד - אבל לא מקבל.. וגם אין סיכוי שתקבל מעבר לזה..

אני חושבת גם שכל הקטע של להתנשק פעם ב- סתם זה חלק מהביטוי שלי לכמיהה לאהבה אמיתית.. לחברה הכי טובה שלי יש אהבה אמיתית כבר כמעט שנה וקשה לפעמים לראות את זה מהצד ולא לקנא.. לא בהם.. אלא בקשר עצמו.. באהבה שיש להם אחד כלפיי השני.. שהיא מאוד גדולה..

אני רוצה את זה גם..

מה לא בסדר בי שלי אין.. למה אני לא מוצאת עדיין מישו שיתאים לי..

כשיש לי סיכוי עם איזה מישו למשו רציני אני זו שדוחה בד"כ.. הבנאדם פשוט לא נראלי.. לא מתאים לי.. מכל מיני סיבות.. חוסר רגש חוסר משיכה חוסר התחברות לאופי שוני יותר מידי גדול.. וזה לא נגמר..

לפעמים אני חושבת ששחר צדק כשאמר שיש לי טראומה ממור.. ויש בזה משו נכון.. קשה לי לאמין למישו לכל מה שהוא אומר.. קשה לי להאמין שבן נמצא איתי לפעמים בגללי.. ולא בגלל הגוף או היופי שלי..

אני לא מדהימה.. אבל אני יודעת שאני יפה.. בלי להשוויץ..

יש בי אושר ואופטימיות וחיים בפנים ובאופי שלי וזה מתבטא בהכל.. וגם חיוכים מסוימים וניסיון קצת.. בכל זאת היה לי קשר של כמעט שנה..

טוב אבל אני לא רוצה לדבר על עצמי ועל האופי שלי..

זה שהכרתי בשישי האחרון.. היה כיף.. היה נחמד עד מאוד.. אבל זהו.. כל הרגש והתשוקה שהייתה לי עברה..

התנשקנו כולה.. וזה היה כיף..

אבל כל מה שנשאר עכשיו זה דיכאון מכך שבתכלס אין לי בנאדם שבאמת אוהב אותי ואני אותו.. והיקי ענקי על הצוואר שאני צכה למלא בפודרה כדי שלא יראו אותו..

יש לי המון דברים אחרים - משפחה, חברים, כסף לא חסר לי בנתיים, חוויות, תחביבים, שאיפות, חלומות והכוח להגשים אותן..

כמו החלום שלי לרקוד.. אפחת לא יודעת אולי חוץ מטל אבל אחרי הצבא אני אטוס לאמריקה ואנסה להגשים שם את החלום שלי לרקוד.. בנתיים אני אתאמן ואח"כ אני אנסה.. אנסה להגשים..

ורוב הסיכויים שאני לא אצליח.. אבל אני אחיה עם התחושה שניסיתי.. ובאמת ניסיתי עד הסוף..

מה שאומר שעכשיו אני הולכת לצחצח שיניים ולעבוד על הריקוד החדש שהמצאתי..

מקווה שהפעם זה יהיה ריקוד שישאר אצלי ושאני לא אעבור להמציא ריקוד אחר באמצע..

להשראה - סטפ אפ 2..

תודה..