נסי שלי....
את היית הכלבה הטובה ביותר ולא יכולתי לבקש טובה יותר.
לא משנה אם יהיו לי עוד כלבים בחיים את לנצח תשארי האהובה מכולן
אולי במובן הפיזי היית רק חלק קטן מהחיים אבל בריגשי היית חלק ענק..
14 שנה היית אצלי ותמיד נאמנה יותר מכל
אהבה תהורה של בעל חיים.
היית חולה וסבלת בחודשים אחרונים אני לא ישנתי בלילות ידעתי שזה יגיע בקרוב רק קיוויתי שכמה שיותר מאוחר...
אתמול שאמא אמרה שייבבת כל הלילה ידעתי שזה ממש כבר לא טוב ..
וכשהיא התקשרה ב 1 בצהרים ולא הספקתי לענות... לא חזרתי אליה כרגיל ..ידעתי שזה מה שהיא רוצה להגיד
רציתי לדחות ולהדחיק את זה כמה שיותר חזרתי אליה רק ב6 בערב כשכבר אין ברירה שלא תדאג
כל החיים יצא לי לחשוב על הרגע הזה... ובאמת שלא ידעתי מה יקרה כשזה יגיע .. איך אני אשרוד
בהתחלה לא יכולתי לקלוט היה לי קשה אפילו לבכות כי אני גרה באילת עכשיו ואת נשארת בבית של ההורים
קשה להבין שאת כבר לא שם כשאני לא שם לראות את זה...
הדמעות יורדות ממני כמו גשם זלעפות
אני לא יכולה לדמיין את הביקור הבא שלי בבית בלי שתהי שם
כל החיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי את היית שם .. מאז שהייתי בת 7 ..ועכשיו אני בת 21
כל טיול או מקום שהלכתי אליו לכמה ימים התגעגעתי אליך בטרוף וכשחזרתי את תמיד קפצת עלי באושר עם זנב מקשקש..
היו לך תמיד הרגלים מיוחדים משלך
ומשחקים ששיחקתי איתך .. כשבכיתי והיה לי רע אני תמיד חיבקתי אותך את הרגעת אותי כי את אהבת אהבה תהורה...
כל פעם שחלית או שקרה לך משהו דאגתי לך
ועכשיו מי ימלא לי את החלל הזה? למי אני יעניק את האהבה והדאגה שהענקתי לך?
אפילו כשהיו אזעקות של טילים דבר ראשון רצתי לקחת אותך לממ"ד
אני פתאום נזכרת בכל הרגעים הקטנים שהיו לי איתך בחיים ... שלא נזכרתי בהם כבר שנים...
מה יהיה איתי עכשיו? איך אני אמורה להתגבר על זה?!
יש לי עוד המון תמונות מאז שהיית גורה וקטנה .. אבל הרוב זה במצלמת פילים .. הלואי ויכולתי להעלות גם אותם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^Emily™^
