אשדודית
וואו! לא יודעת ממה להתחיל! המון זמן לא הייתי פה .. לקח לי כמה ימים עכשיו לערוך לעצב לשנות ולשפץ את כל הבלוג.
המון דברים קראו מאז שעדכנתי בפעם האחרונה , ולחשוב שפעם הבלוג הזה היה החיים שלי.
ופעם מיזמן ממש מיזמן הייתי בפעלים.
אבל לא באתי לדבר על כל השינוים והדברים שעברתי מאז
באתי לכתוב פוסט בין אזעקה לעזאקה ולפרוק.
בא לי קודם כל לפני הכל לחזור אחרוה בזמן ל 27.12.2008
נשמע מיזמן אע?
אבל זה יום שאני לא אשכח לעולם .. לרובכם הוא לא אומר כלום
בשבילי זה היה הסיוט שהתגשם
ביום ההוא נשמעה האזעקה הראשונה באשדוד . שם התחילה האיימה והחרדות.
עד לפני היום הזה שמעתי על אזעקות בשדרות ריחמתי עליהם , חשבתי שזה לא בסדר אבל כמו שרוב המרכז עד עמוד ענן אז ככה גם אני עד אז לא באמת ידעתי מה זה .
לפני זה הייתי חולמת סיוטים בלילות שאני שומעת אזעקה שאני רצה להתחבא שיש טילים והייתי מתעוררת בבהלה עם דופק מהיר ומאושרת לגלות שזה היה רק חלום , לא יכולתי לדמיין אפילו איך אני אוכל לחיות במציאות כזאת , קיוויתי שזה לעולם גם לא יגיע , חשבתי שאני מעדיפה למות מאשר לחיות ככה והנה באותו יום שבת כאשר הייתה אסלמה הייתי בחדר למעלה עסוקה כרגיל בענינים שלי במחשב , רוב הסיכויים עסוקה בלאסוף עוד קוראים לבלוג , החדשות בטלויזיה בסלון למטה היו דלוקות כל שנייה היו שם אזעקות בשידור חיי באשקלון כבר אפילו ופשוט לא התייחסתי עד ששמעתי פתאום אזעקה שנשמעה לי חזקה מידי הסתכלתי לחלון ואז הבנתי .. זה לא מהטלויזיה , רצתי למטה בבהלה צועקת לאמא שלי "זה פה אצלינו!" נכנסנו מהר לממ"ד סגרנו דלת וחלון באותו רגע ראיתי שחור בעיינים , רעדתי ובכיתי , לקח לי המון זמן להרגע, הייתי אז עוד ילדה תלמידה בבית ספר בכתה י"ב לפני בגרויות אחרונות , יצאנו מהממ"ד כל החדשות דיברו על האזעקה באשדוד זה היה אז אירוע חריג משהו חדש שכולם היו בהלם ממנו , אחרי זה .. זה התחיל אזעקות מידי פעם אסלמה .. עופרת יצוקה
הנה פה זה הפוסט מאותו יום למטה שם יש עריכה קטנה על האזעקה הראשונה ההיא :
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=291193&blogcode=10330341
מאותו יום החיים שלי השתנו , מאותו יום אזעקה של אמבולנס כבר לא הייתה בשבילי סתם אזעקה , היא הייתה מבהילה אותי , מאותו יום אופנוע שנוסע מהר בכביש לא היה בשבילי סתם אופנוע , זה היה רגע שמקפיץ את הלב , וצפירה של יום זיכרון לא היה רק מזכירה לי את האנשים שלשמם אנחנו עומדים היא הייתה מכניסה בי תחושות לא נעימות המזכירות אזעקה. וללכת ברחוב היה בשבילי סיוט , כל מה שהייתי עושה זה להסתכל ולחפש מקום פוטנציאלי לאן אני אברח אם תיהיה אזעקה.
בימים הראשונים פחדתי ללכת לישון , הייתי שוכבת על המיטה נאבקת בעצמי לא להרדם מהפחד שעוד רגע תיהיה אזעקה , פחדתי ללכת להתקלח פחדתי ללכת לשרותים פשוט מין חיים כאלה בפחד.
זה עבר .. אחרי זה היה עמוד ענן .. פה אין לי מה להרחיב זה היה בתקופה שלמזלי עברתי לגור לשנה וקצת לאילת אבל אפילו לאילת זה הגיע גם שם בוקר אחד התעוררתי שמעתי פיצוצים ישר הבנית שזה טילים למראת שההגיון לא הסכים עם זה בניגוד לשאר האילתים שבטח לא היתיחסו לזה ואל היה להם מושג מה זה .
מאז היו עוד כמה "מיני" אסלמות שלא ייחסו להם חשיבות ולא עשו בשבילם מיבצעים רק טיפטופים כאלה לאשקלון , אשדוד ובארשבע על עוטף עזה אני בכלל כבר לא מדברת שחוטפים 14 שנה .
פעם אחת אפילו נפל לי ממש לא רחוק מהבית הרעיד לי את כל הממ"ד פתחנו את החלון וראינו את זה :
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=291193&blogcode=12430741
אגב.. זה אותו בנין שאני כבר לא חיה בו למזלי שנפל מתחתיו טיל לפני כמה ימים כשהראו בלילה שנשרפה מכונית פה באשדוד.
מפה לשם התגלגל לעוד אסלמה .. צוק איתן .
מענין עוד כמה כאלה אני אזכור ועל כמה כאלה אכתוב בעתיד .. אני כבר מיזמן איבדתי אמון בממשלה שלנו , לא מאמינה שהפעם זה יהיה סופי.
עכשיו אני גרה ביחידת דיור פה עם חבר שלי באשדוד בהכי דרום אשדוד בדיוק בקו בו מיירטים את כל הטילים כשהם רק נכנסים לעיר , כל יירוט מרעיש לנו את הבית ומההדף הדלת כניסה לבית נפתחת אם היא לא נעולה .. כן כן זה נכון.
אולי עבר המון זמן ועברתי המון אזעקות ואסלמות אבל התחושה היא בדיוק אותה תחושה כמו באזעקה הראשונה ההיא ב2008 כשעוד הייתי בת 17.(אגב רק בצוק איתן ירו על אשדוד בממוצע 190 טילם אמרו היום בחדשות)
עדין אני פוחדת להכנס למקלחת ועדין נבהלת מכל צליל.
שלוש פעמים זה כבר תפס אותי באמצע מקלחת המזל היחיד הוא שיש לנו 45 שניות .
מאז תחילת המבצע לא יצאתי מהבית . גם כי אני פוחדת וגם כי הכלב שלי פוחד יותר ממני ואם אני אשאיר אותו לבד בבית זה יהיה אכזרי.
ולא מספיק שאני שומעת את האזעקות שלנו .. גם אזעקות שיש בניצנים שומעים טוב מאוד מהבית שלי וכל יירוט של אשקלון והסביבה מקפיץ אותי כל פעם .
לפני יומיים בערך לא זוכרת אם בדיוק יומיים כי תחושת הזמן כבר אבדה לי מאז תחילת המבצע ..
קמתי בבוקר ציחצחתי שיניים ובאמצע התחילה אזעקה רצתי לחדר שינה עם הכלב .. (החדר שינה פה הכי בטוח כי ביחידת דיור בוילה של 4 מליון לא חשבו לעשות גם איזה ממ"ד כי למי אכפת מהדיירים שמשלמים לך כל חודש)
שמעתי את הבומים חיכיתי עוד דקה בערך .. ויצאתי .. אף פעם לא הקשבתי לפיקוד העורף שאמר לחכות 10 דקות...
יצאתי סיימתי לצחצח שיניים הלכתי למראה לחדר וסידרתי שיער , עברו בערך 5-6 דקות כבר מאז האזעקה
פתאום שמעתי כאילו משהו נפל ופגע לנו בקיר ועל המדרגות בחוץ שמובילות ליחידה (היא כמו מין מרתף)
חשבתי בעל הבית שלנו הפיל משהו כי הוא עבד בגינה , אחרי כחצי דקה שהוא לא ירד לקחת נפל לי האסימון שיכול להיות שאויל זה רסיס ..
ואכן .. זה מה שנחת לנו על עדן החלון מסתבר שזה התפורר לנו על הבית , הראתי לו הוא אמר אני יודע כל הרחוב מלא בכאלה...
המזל הוא שהתעכבתי על שטויות בבית כי בדיוק תיכננתי לצאת למדרגות להתקשר לאמא שלי וזה היה יכול ליפול לי בדיוק על הראש
בכל אופן ... כמה עוד אפשר לסבול את השיגרה הזאת?!
למה בכלל הממשלה שלנו מתיחסת למה שהעולם אומר? הם ממילא תמיד יהיו נגדינו!
אני לא הולכת לטחון עכשיו את המח על מה שהולך בסוריה באוקראינה וכאלה אין טעם זה נושא שטחנו אותו מכל כיוון זה כבר ברור שהועלם שונא אותנו ולא מתיחס למה שאחרים עושים!
די כבר זה הגיוני לקרוא לזה שיגרה? ולחיות ככה?!
זה הגיוני לפחד? זה הגיוני שילדים בגן משננים את הוראות פיקוד העורף?!
ואנחנו העיקר דואגים לאזרחים ה"תמימים" בעזה !
אני לא אמשיך לכתוב פה את דעתי כי זה דעה של רוב תושבי הדרום וכתבו עליה וסיפרו עליה כבר בכל מקום אפשרי .
ולחשוב שפעם היה יום בו כל התקשורת דיברה על האזעקה באשדוד והיום..
חלק מהנפילות באשדוד אפילו לא מזכירים בטלויזיה
עוברים למשדרים של האח הגדול שיש אזעקה , אבל ברגע שיש אזעקה בת"א כל השידורים עוצרים ובשביל מה ? בשביל יירוט של טיל אחד מיסכן?!
זה מכעיס כבר ברמות שאשדוד זה גם הפכה לנורמה של טילים ואזעקות.
מה הצעד הבא? טיפטופים לאשדוד ואשקלון כמו לשדרות ? והתייחסות רק כשזה יגיע לת"א?!
לסיום כמה תמונות שצילמתי אחרי ירוטים מעל הבית ..
נקווה שיגמר בקרוב ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^Emily™^
