החיים שלי ואני

אחרי כמה חודשים טובים שלא עידכנתי, ולא כי לא היהי לי מה לעדכן, פשוט נגמר הכוח...

אז ככה, היום ה 1.11.07

חזרתי מפולין לפני שבוע וחצי, ומה שיש לי להגיד על המסע הזה...

יצאתי לפולין בתחושה שיהיה לי קשה ושכל היום אני רק יבכה מהמראות המזוויעים וכאלה, ופשוט הגענו וזה היה כלכך לא זה...

אז נכון, שהיה ממש ממש עצוב במחנות ההשמדה והעבודה, במיידנק, אושוויץ בירקנאו, טרבלינקה יער לופוחובה וכו', והיה ממש קשה בקטעים מסויימים...

אבל ברגע שנכנסים לאוטובוס, כמה שזה נשמע לא נכון מבחינה מוסרית, הרי רק עכשיו בכינו וראינו מה עוללו לעם שלנו לעם היהודי, אבל פשוט התחילו צחוקים וכאלה, התחלנו לדבר כרגיל...

אבל השילוב הזה של צחוק ובכי ביחד, רק מעלים את העוצמה של המסע הזה לדעתי,

למדתי להעריך הכל, כל מה שיש לי, את המשפחה שלי, את אמא שלי אבא שלי והאחים שלי, את המשפחה הרחוקה שלי משני הצדדים, את הסבתות שלי והסבא שלי, את החברות שלי, את הידידים שלי, את החבר שלי, הכל!! אוכל בגדים מים... צניעות...

כל זה לא היה מובן מאליו בתקופה הזאת, לא היה להם כלום, וכשאני מתכוונת לכלום אני אומרת כלום!!!

אני מצומררת רק מלחשוב על זה=/

ויכולתי להמשיך ולספר אבל זה לא המקום.

וואו. פשוט מסע חובה, באמת.

השביתה כבר שלושה שבועות, ואני נהנית מכל יום שעובר...

[חוץ מזה שאני כבר רבה עם אמא שלי כל יום, זה נהפך לשגרה בעע]

בקיצר,

היום אני ואשי שלושה חודשים, ואני מסתכלת על הפוסטים שלי במשך השנה שעבר, ולפעמים היו לי סתם מצבי רוח כאלה, ואין יותר, זה נעלם,

אני כלכך נהנית איתו וכיף לי אותו, ואני שמחה שיש לי אותו (:

ואני נהנית עם חברות שלי וידידים שלי ביציאות כמעט בכל יום [:

כי אני יודעת שתיכף זה יגמר, תתחיל תקופה של לימודים, ואני גם עוד מעט מתחילה פסיכומטרי...תיכף לא יהיה יציאות כל יום, רק במקרים מיוחדים, וזה כלכך מבאס!!!

וגם קיבלתי מנילה אני אמורה לחשוב על זה עד מחר... ואני עוד לא גיבשתי דעה איפה אני הולכת לשרת... אני פשוט לא יודעת ומבולבלת...=/

נראה כבר...

טוב לי [[:

מור.