//this is a song about somebody else. You don't wanna hurt yourself; looking too closely//
זהו, אני מתקדמת.
הכל טוב ויפה לשקוע בזכרונות מתומללים שהספקתי לשכוח, ארכיון מופלא שלי, אל חשש, אני זוכרת את הדברים החשובים ואת מי שאני גם בלי הפרטים הקטנים (כמה זועמת ושבורה שהייתי, את המילים הקשות שלקח לי שנים להשתחרר מהן ולהרפות). אבל המטרה היא להמשיך ולהביט ישר, גב זקוף ונשימות סדירות, כי לימדתי את עצמי להיות הגיבורה של הסיפור שלי וזה מסע די מפרך, לא שמתלוננת, אבל הנה אני קוראת את העבר שלי, אני מצליחה להרגיש את כל הסבל דרך מילותיי הבוסריות וכמעט להכנע לאשליה המבלבלת הזו שכל זה עוד קיים- אני אותה אחת אין ספק, אבל אני משופרת קלות ואמיצה קצת יותר וזה העיקר. לתחזק אופטימיות זה עניין של ממש, אבל זה מעולה, כי אם זה היה לי טבעי ושרירותי מדי, לא הייתי יודעת כמה חזקה אני
אני מדברת הרבה וכרגע לחלוטין מברברת בחוסר קוהרנטיות-משהו. אבל מה אכפת לי? זה בשבילי. רק בשבילי.
זה הבית שלי, מקדש נשמתי והמקום היחיד בו תמיד זה אני ורק אני. וככה נושמים, ככה אני נושמת. מילים, מתישהו, אני יודעת, הן יסתדרו טוב יותר, והראש שלי יהיה שליו והמוח יוכל גם הוא לנשום בקלילות וזה יהיה מדהים. אני יודעת כי זה פעם לא-זוכרת-כמה שאני פה שוב. חוזרת למכני, מחליפה הילוכים בעצמי ואם הרגל תחליק מהקלאץ׳? אז נעצור, נתעשת ונתניע את המכונה מחדש. זה בסדר וזה לא סוף העולם, זה אפילו אדיר. כי המשמעות היא שאני בשליטה, על חיי שלי ועליי.
הסם הממכר ביותר שיש הוא נוסטלגיה. הכי מסוכן, הוא בחינם והוא שייך לכל אחד, ואני נבוכה להודות אבל כן לעזאזל אני יצור עם פגם ארור, יש לי נטייה חריפה להתמכרויות. זה לא מראה יפה וזה לא משהו להתגאות בו. עוד לא למדתי להתגבר ולהתעלות על השיט, או החלטתי אם בכלל לנסות אולי לא? אבל זה לא לעכשיו, אלו מחשבות סוחפות שצריכות להתפתח מעצמן בתת המודע שלי, לא בכוח, הן יתגבשו לתובנות או מסקנות או שלא. אך זה לחלוטין בוץ טובעני שאל לי להתקרב אליו.
אני חושבת שאלך עכשיו. יש לי מקלחת וסיגריה ואולי בירה, וקצת לישון לפני העבודה. שם יהיה לי די והותר זמן ופנאי להמשיך במה שמתחשק.