יש את הצורך הזה..להוציא הכל איפשהו..
זה שאין לי זמן לא עוזר במיוחד..
אני פשוט לא פה ...S:
ויש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עליהם..
דברים שאני לא רוצה לדבר אם אף אחד..דברים שאני יודעת שעדיף שישארו איתי..
עם כמה שזה לא נוח.
. i want to be better
שוב פעם..מדהים שכמעט באותו תאריך..התחושות האלה..
שממש פחדתי שיתחילו שוב..
ההרגשה המגעילה הזאת.
המכוערת.
המלוכלת..
וכל כך פחדתי שזה ישתלט שוב..
ויגרום לי שוב לסוג של עיסוק יום יומי..
וזה עבר..ממש עבר..לבנתיים..ואני מקווה שלא יחזור.
איך אני יכולה לקנא בך..
[איך לא?]
זה כל כך מציק לפעמים.
תמיד יש רצון להיות מוצלחת..מיוחדת..
ולפעמים אני מרגישה שאת טיפה לוקחת לי את זה...
מישהי אמרה לי שאנשים שלפעמים זה כדי להתקרב..כדי למצוא נושא משותף..
אבל את האמת..אני יותר אוהבת אנשים מיוחדים בשל עצם..דווקא בגלל השוני והאהבות השנות.
זה כל כך מפגר מצידי..
אבל בבקשה אל תעשי את זה איתי.. זה הפאק שלי..ה-פאק שלי.
אז רק..תנסי להבין אותי.
ובקשר לזה..כן.."זה".
#$#$&%&$&&)*#$%#&^^&$%*&)%$$#*)&#@$@$)
לאחרונה אני רוצה שאנשים יקרו את הפוסטים שלי, יפנימו אותם, יבינו אותם,
אבל שיתנהגו כאילו לא ראו את זה...
אני נעשה יותר ויותר מופנמת בקשר לדברים.
יותר ויותר רגישה..
.My smiles is thanks to you
.And my tears is because of you.
אממ..נמאס לי לאכול את החרא שלך..רק שתדעי.
אני חברה שלך..לא שק האיגרוף שלך.
והדברים כמו שהם עכשיו לא ישתנו עד שתביני את זה.
אני מצטערת..אני באמת אוהבת אותך.
אבל יש מצב שבוא אתה כבר מתפוצץ.
הסתכלתי בהיסטורי שלי..של הבלוג..
וראיתי תגובות של אנשים..ופוסטים על הרגעים בחיים.
אני מתגעגעת לתקופת הבלוגים.. שכל הבנות עוד היו פעילות..והגיבו..ולודעת..אני מתגעגעת.
זה גורם לי לרצות לחזור טיפה אחורה..
אני שמחה איפה שאני.
אבל..יש פחד כזה להתקדם קדימה..וזה כל כך מהיר..
אני מתגעגעת לאנשים..
אני פשוט העמדת פנים ענקיתת לפעמים.
ת'אמת.
טוב לי ככה.
The only real failure in life is the failure to try.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מוצגת כמתולתלת