הברקה

אמש נערכה ועידת מפלגת העבודה בה השתתפתי כציר ועידה.

כאשר הגעתי לביתן 10 בגני התערוכה, מצאתי את עצמי בפני ערב רב של מתמודדי פריימריז ותומכיהם לצד מספר אנשים לא ברורים, כגון זה אשר חילק עלונים המציעים אותו כמועמד לראשות הממשלה.

עברתי בין הדוכנים, קראתי ושמעתי על המועמדים השונים, אך התרשמותי נותרה דלה כמו יכולת המועמדים לחייך בקלילות בעת שרואיינו בתקשורת, או לאלו מכם שלא הבינו זאת, כמו רמת ידיעותיו של יאיר לפיד ביוון העתיקה (קישור).

מעבר לרשימת הישגים שחלקם הציגו, היצע הכוונות נותר מצומצם לנושאי כלכלה, חינוך וביטחון תוך הצגת יכולת מדהימה של חוסר התבלטות בנושאי תחבורה, אקלוגיה, התיישבות (פרט להתייחסות למחירי הדיור שאני מייחס לנושא הכלכלי) וכדומה.

לאחר שמאסתי בבליל הקולות, ריח הסגריות והחיוכים שעצרו עצמם בערך בגובה האף, נכנסתי לביתן ולמחוז המבטחים של השקט, מזנון מונופליסטי עם מחירים בהתאם והזכות לשימוש בשירותים (תכנון לקוי או מתוך כוונה ליעד מסוים?).

באולם המרכזי צפיתי בהכנות הגועשות של התקשורת לסיקור הועידה לצד איזון מערכת ההגברה (balance), מסרתי ד"ש למפיקה הנהדרת של קולה של אמא (אביטל בבני), ועברתי פעם נוספת על נושאי הועידה.

סביבי התמלא לאיטו האולם ומצאתי עצמי מוקף בותיקי המפלגה, שהתעקשו למחות בפני שהם עדיין רלוונטים. גם הם עברו על סדר יום הועידה תוך דיון קולני וחוסר הבנה הדדי על הסכמותיהם.

כמובן שאי אפשר שלא להזכיר כי בזרם האנשים הבלתי פוסק לכיוון השורות השמורות עבור ח"כים, נציגי משפחת רבין ונספחי VIP, ניתן היה למצוא את המצטרף הטרי למפלגה ח"כ ד"ר נחמן שי, איתן שוורץ ועוד. זרם זה לא פסק על אף ניסיונותיו של מזכ"ל המפלגה חיליק בר לפתוח בטקס הזכרון ליצחק רבין ז"ל.

לבסוף החל טקס הזכרון בנאום של יו"ר המפלגה, ח"כ שלי יחימוביץ' שבעיקרו חזר ברובו על נאומה בכנסת:

נאום זה, לדעתי, מציג את קווי דמותו באופן מציאותי ללא הנופך ה"יונתי" שניתן לו לאחר מותו, ולדעתי אף ביזה את זכרו ברמה מסוימת.

במהלך הנאום ובהמשך הערב, תוך צפיה בשפת הגוף של שלי הגעתי להבחנה האישית שהיא חדורת מוטיביציה ואמונה בדבריה ודרכה. דוגמא טובה התומכת בזה היא תנועות הידיים (איור - Illustrations) בעת הנאום, אשר מחקרים הוכיחו כי כאשר אדם משקר כמות תנועות האיור פוחתת משמעותית, ולאורך נאומיה קצב התנועות נשאר יציב.

לאחר מכן עלתה לנאום נועה רוטמן (נכדתו של יצחק רבין ז"ל), אשר הלהיבה את הנוכחים בנאומה, ואחריה שירה בציבור.

הועידה נפתחה בהצגתו של יו"ר הועידה, פרופ' דוד ליבאי, ע"י מזכ"ל המפלגה ובהצבעה על סדר יומה של הועידה.

סדר הועידה פורסם כ-11 ימים טרם הועידה וניתן היה לעיין, להביע הסתייגיות ולעלות נושאים נוספים על סדר היום. למרות זאת, המתנגד הקבוע כמובן הרים את ידו בהצבעה נגד כפי שעשה בפעמיים הקודמות כשנכחתי.

המעבר על הסעיפים השונים בסדר היום לווה בהסברים מפרטים מצד פרופ' ליבאי, ומתן זכות דיבור למסתייגים להציג את דעתם.

התרחשות מעניינת ארעה בעת אישור הצירופים לועידה, כאשר המסתייג זכה לקריאות בוז מצד צעירי המפלגה לצד קריאות הוותיקים כגון:

• "לא מחונכים"
• "מי חינך אתכם"
• "ככה לא מתנהגים"

הוותיקים מיהרו בעת ההצבעה על הסעיף להראות בדיוק "מי חינך" את הצעירים.

הטרידה אותי התנהגות הוותיקים בכך שלמרות שרשימת הצירופים התפרסמה מראש ובניגוד למהלכים דומים שנעשו בהיחבא ע"י אהוד ברח, בחרו להתנגד מסיבות שונות ובעיקר עקב תמיכתם של אותם מצטרפים ביו"ר המכהנת, רחמנא לצלן.

בשלב זה נטשנו אחי הצעיר שאף הוא ציר ועידה ואני, את מקהלת הוותיקים לפינה יותר שקטה.

סעיף מעניין נוסף שזכה להסתייגות היה אישור תקנון הבחירות כאשר את מרכז הדיון בו תפס נושא השיריונים. ח"כ ראלב מג'אדלה אשר ניסה דרך פניה לבית משפט למנוע את כינוס הועידה, עלה לנאום כדי להביע את הסתייגותו. על אף שהתבקש להציג הצעה כנגד לתקנון הבחירות שפורסם ב-24 לאוקטובר, לא עשה כן, וזכה לביקורת מצידו של פרופ' ליבאי טרם ההצבעה על הצעתו העלומה, שכמובן גם נדחתה ע"י הועידה.

בסיום הועידה פגשתי חלק מהמועמדים, החלפתי עימם פרטי התקשרות על מנת שאוכל לעמוד על טיבם, ובמידה שהחליט לעשות זאת אף לתמוך בהם.

על המועמדים השונים ודעותיי עליהם אפרט בתקופה הקרובה.