הברקה

בשבוע האחרון נכחתי בשני מפגשים של מפלגת העבודה, הראשון היה ועידת המפלגה אשר תיארתי במאמר הקודם, והשני מועצת מחוז המושבים.

בשני המפגשים הללו הרגשתי שאני נקלע למאבק מעמדות פנימי במפלגה אשר טבעו צפוי לאור השינוי והתחדשות השורות בקרב מתפקדי העבודה ונבחריה ברמות השונות, החל מיו"ר המפלגה עד לצירי המפלגה השונים.

המעמדות השונים כוללים שתי קבוצות כלליות המאמינות במצע המפלגה אך נמצאות בחיכוך הנובע מתוך תכונות אשר התיאור ההולם היחיד הוא "אנושיות".

הקבוצה הראשונה היא ה"ותיקים":

תיאור הקבוצה:

קבוצה המורכבת בעיקר בפעילי מפלגה אשר להם שנות ותק רבות מספור, ואם נחבר את סך השנים נגיע כמעט לגילו של כבוד הנשיא שמעון פרס, כלומר מס' אלפי שנים. הקבוצה מתקשה ולעתים מתנגדת לשינוי במפלגה ומביעה תסכול הנובע אובדן כוח השפעה ותחושת הזנחה ו/או הפקרה מצד הנהגת המפלגה במהלך תהליך ההתחדשות.

טענותיה העיקריות:

1. לא מתייעצים בי מספיק.
2. דוחקים אותי ממוסדות המפלגה כגון הועידה על ידי הכנסתם של צירים מקרב תומכי יו"ר המפלגה.
3. (בקרב מחוזות הקיבוצים, מושבים, ערבים ודרוזים) הקטנת הייצוג ברשימה עקב שינוי הבטחת ייצוג בתקנון הפריימריז פוגע בי.

נק' בעדה:

1. דמות זו היוותה את גרעין המפלגה במשך שנים רבות ולה שנות ניסיון רבות בפעילות המפלגה.
2. דבקות ומסירות בצדקת דרכה של מפלגת העבודה.
3. עשייה ציבורית ופרטית מוכחת לאורך מספר רב של שנים.

נק' כנגדה:

1. בניסיון לשמר את כוחה במפלגה ממהרת להוקיע את השינויים ואת יריביה, לעיתים ללא בחינה לעומק הסוגיה.
   דוגמא: בפגישת מחוז המושבים עלתה התואנה כי כוח ההשפעה של ההתיישבות (מחוז המושבים ומחוז הקיבוצים) ירד כתוצאה מהצירופים למרות שמתוך ה-656 המומלצים (רשימה) כולל את הצירופים מתוקף תפקידם, 114 איש מגיעים מההתיישבות, שהעלו לנו את הייצוג בכאחוז.
2. פסילת מועמדים לפריימריז עוד בטרם הקשיבו למשנתם או שפטו את כנותם, וזאת רק על בסיס טענות כגון "טרמפיסטים" או "מי הם בכלל".
3. טענת הניסיון לעיתים נתפסת כנגדם לאור "הצלחת" מפלגת העבודה לשמר את כוחה בציבור תוך כניסה לכל ממשלה בשם התהליך המדיני וכשלון לקדם נושאים שבמצע המפלגה.

הקבוצה השניה היא ה"חדשים":

תיאור הקבוצה:

כל מי שאינו שייך לותיקים, תיאור משעשע בהתחשב בזה שיכולים להיות בקבוצה אנשים שגם מעל עשור במפלגה.

קבוצה זו מהווה את גרעין ההתחדשות של המפלגה ועל אף שאין עדיין ראיות חותכות לעניין, אני מקווה שהם שאין הם רק אנשי ה"כן" של אדיולוגיית הסוציאל דמוקרט שמובלת על ידי שלי יחימוביץ', ועד כה, הכירותי עם חברי הקבוצה הזו תומכות בסברה שהם חושבים עצמאים וחדורי מוטיבציה להוביל את השינוי.

למען הסר ספק, אני כנראה משוייך לקבוצה זו.

טענותיה העיקריות:

1. מפלגת העבודה איבדה את דרכה ותוך כדי גם את אמון הציבור בה.
2. יש להוביל לשינוי תוך מתן דגש לנושא החברתי כלכלי, שהרי זהו ההבדל המשמעותי בין הליכוד, קדימה והעבודה.

נק' בעדה:

1. קבוצה צעירה חדורת מוטיבציה, אני מגדיר אותה כצעירה כי גם חבריה המבוגרים אשר פגשתי עד כה צעירים בנפשם.
2. בעלת אג'נדה חברתית מוגדרת.

נק' כנגדה (דברים ששמעתי מהקבוצה הותיקה):

1. חסרת ניסיון ועשייה ציבורית (כך זה נראה כאשר מתעלמים ממבוגרי הקבוצה ומתמקדים בצעיריה).
2. עושיי דבריה של שלי יחימוביץ' ללא שיקול דעת.
3. חסרי נימוס.
4. חסרי כבוד.

כך נראים הדברים מהיכן שנק' מבטי כיום, ולשמחתי, מלחמת המעמדות הללו מתנהלת ברמת ויכוחים ודיון (אפילו שיש הרמות קול ע"י שתי הקבוצות) במוסדות המפלגה והחלטות המפלגה מובאות להצבעה כאשר לכל צד יש את ההזדמנות לומר את דברו.

קבוצות אלו מאזנות זו את זו, ועצם הדיון הנוגע לשתיהן בריא למפלגה ולחברה הישראלית בפרט.

אמש נערכה ועידת מפלגת העבודה בה השתתפתי כציר ועידה.

כאשר הגעתי לביתן 10 בגני התערוכה, מצאתי את עצמי בפני ערב רב של מתמודדי פריימריז ותומכיהם לצד מספר אנשים לא ברורים, כגון זה אשר חילק עלונים המציעים אותו כמועמד לראשות הממשלה.

עברתי בין הדוכנים, קראתי ושמעתי על המועמדים השונים, אך התרשמותי נותרה דלה כמו יכולת המועמדים לחייך בקלילות בעת שרואיינו בתקשורת, או לאלו מכם שלא הבינו זאת, כמו רמת ידיעותיו של יאיר לפיד ביוון העתיקה (קישור).

מעבר לרשימת הישגים שחלקם הציגו, היצע הכוונות נותר מצומצם לנושאי כלכלה, חינוך וביטחון תוך הצגת יכולת מדהימה של חוסר התבלטות בנושאי תחבורה, אקלוגיה, התיישבות (פרט להתייחסות למחירי הדיור שאני מייחס לנושא הכלכלי) וכדומה.

לאחר שמאסתי בבליל הקולות, ריח הסגריות והחיוכים שעצרו עצמם בערך בגובה האף, נכנסתי לביתן ולמחוז המבטחים של השקט, מזנון מונופליסטי עם מחירים בהתאם והזכות לשימוש בשירותים (תכנון לקוי או מתוך כוונה ליעד מסוים?).

באולם המרכזי צפיתי בהכנות הגועשות של התקשורת לסיקור הועידה לצד איזון מערכת ההגברה (balance), מסרתי ד"ש למפיקה הנהדרת של קולה של אמא (אביטל בבני), ועברתי פעם נוספת על נושאי הועידה.

סביבי התמלא לאיטו האולם ומצאתי עצמי מוקף בותיקי המפלגה, שהתעקשו למחות בפני שהם עדיין רלוונטים. גם הם עברו על סדר יום הועידה תוך דיון קולני וחוסר הבנה הדדי על הסכמותיהם.

כמובן שאי אפשר שלא להזכיר כי בזרם האנשים הבלתי פוסק לכיוון השורות השמורות עבור ח"כים, נציגי משפחת רבין ונספחי VIP, ניתן היה למצוא את המצטרף הטרי למפלגה ח"כ ד"ר נחמן שי, איתן שוורץ ועוד. זרם זה לא פסק על אף ניסיונותיו של מזכ"ל המפלגה חיליק בר לפתוח בטקס הזכרון ליצחק רבין ז"ל.

לבסוף החל טקס הזכרון בנאום של יו"ר המפלגה, ח"כ שלי יחימוביץ' שבעיקרו חזר ברובו על נאומה בכנסת:

נאום זה, לדעתי, מציג את קווי דמותו באופן מציאותי ללא הנופך ה"יונתי" שניתן לו לאחר מותו, ולדעתי אף ביזה את זכרו ברמה מסוימת.

במהלך הנאום ובהמשך הערב, תוך צפיה בשפת הגוף של שלי הגעתי להבחנה האישית שהיא חדורת מוטיביציה ואמונה בדבריה ודרכה. דוגמא טובה התומכת בזה היא תנועות הידיים (איור - Illustrations) בעת הנאום, אשר מחקרים הוכיחו כי כאשר אדם משקר כמות תנועות האיור פוחתת משמעותית, ולאורך נאומיה קצב התנועות נשאר יציב.

לאחר מכן עלתה לנאום נועה רוטמן (נכדתו של יצחק רבין ז"ל), אשר הלהיבה את הנוכחים בנאומה, ואחריה שירה בציבור.

הועידה נפתחה בהצגתו של יו"ר הועידה, פרופ' דוד ליבאי, ע"י מזכ"ל המפלגה ובהצבעה על סדר יומה של הועידה.

סדר הועידה פורסם כ-11 ימים טרם הועידה וניתן היה לעיין, להביע הסתייגיות ולעלות נושאים נוספים על סדר היום. למרות זאת, המתנגד הקבוע כמובן הרים את ידו בהצבעה נגד כפי שעשה בפעמיים הקודמות כשנכחתי.

המעבר על הסעיפים השונים בסדר היום לווה בהסברים מפרטים מצד פרופ' ליבאי, ומתן זכות דיבור למסתייגים להציג את דעתם.

התרחשות מעניינת ארעה בעת אישור הצירופים לועידה, כאשר המסתייג זכה לקריאות בוז מצד צעירי המפלגה לצד קריאות הוותיקים כגון:

• "לא מחונכים"
• "מי חינך אתכם"
• "ככה לא מתנהגים"

הוותיקים מיהרו בעת ההצבעה על הסעיף להראות בדיוק "מי חינך" את הצעירים.

הטרידה אותי התנהגות הוותיקים בכך שלמרות שרשימת הצירופים התפרסמה מראש ובניגוד למהלכים דומים שנעשו בהיחבא ע"י אהוד ברח, בחרו להתנגד מסיבות שונות ובעיקר עקב תמיכתם של אותם מצטרפים ביו"ר המכהנת, רחמנא לצלן.

בשלב זה נטשנו אחי הצעיר שאף הוא ציר ועידה ואני, את מקהלת הוותיקים לפינה יותר שקטה.

סעיף מעניין נוסף שזכה להסתייגות היה אישור תקנון הבחירות כאשר את מרכז הדיון בו תפס נושא השיריונים. ח"כ ראלב מג'אדלה אשר ניסה דרך פניה לבית משפט למנוע את כינוס הועידה, עלה לנאום כדי להביע את הסתייגותו. על אף שהתבקש להציג הצעה כנגד לתקנון הבחירות שפורסם ב-24 לאוקטובר, לא עשה כן, וזכה לביקורת מצידו של פרופ' ליבאי טרם ההצבעה על הצעתו העלומה, שכמובן גם נדחתה ע"י הועידה.

בסיום הועידה פגשתי חלק מהמועמדים, החלפתי עימם פרטי התקשרות על מנת שאוכל לעמוד על טיבם, ובמידה שהחליט לעשות זאת אף לתמוך בהם.

על המועמדים השונים ודעותיי עליהם אפרט בתקופה הקרובה.

מאיפה להתחיל לתאר את השבוע שעבר עליי?

ביום ראשון (14/10) נחתתי לאחר חודש עבודה בארה"ב (לא, זה לא היה כיף) הישר לקלחת מבעבעת של בחירות אשר חופפת לשבועיים שנותרו עמוסים לעייפה בעבודה.

בכל זאת מצאתי את הזמן על מנת להיפגש עם שני אנשים מאוד ערכיים, אשר אני מאוד מעריך, המתמודדים על תפקיד מזכיר מחוז המושבים בבחירות שיתרחשו השבוע (22/10) במפלגת העבודה.

הראשון שפגשתי הוא דני עטר, ראש מועצה איזורית גלבוע.

זוהי אינה הפעם הראשונה שאני פוגש את דני אשר מכהן היום כיו"ר המחוז בפעול בעקבות פרישת סיעת "העצמאות" הידועה לשימצה בקרב מחוזותינו, אך זוהי הפעם הראשונה בה נפגשתי עימו לשיחה אישית.

לאחר דברי היכרות ראשוניים בהם הצגנו את עצמנו זה לזה, הסביר דני את נק' המבט שלו על אוכולוסיית המחוז מבחינה דמוגרפית והצורך בהתאמת הייצוג כך שיכלול הן את החקלאים אשר זכו עד למרבית תשומת הלב במפלגה והן את אוכלוסיה המושבים אשר נוספה אליהם בעשורים האחרונים ולא זכתה להכרה וייצוג הולם.

מכיוון שאני כבן מושב שיתופי אשר חווה את תהליך ההכלה והתמדדות של חברי אגודה חקלאית עם הקבוצה החדשה הנוצרת של חברי הקהילה במושב (כפר חיטים), מצאתי את עצמי מסכים עם מרבית דבריו בנושא זה.

אכן הצורך לשלב את שתי האוכלוסיות יחדיו למקשה אחת ומציאת פתרונות להבדלים תוך מענה לצורכיהן מהווה אתגר לא קטן.

לאחר מכן, שאלתיו מס' שאלות אשר בהן ניסיתי להבין את נק' מבטו על נושאים אשר מכילים את אוכלוסיית המחוז ואת החברה בישראל גם יחד:

1. הממשלה וחב' החשמל טוענות כי ישנו משבר במשק החשמל, כיצד אוכלוסיית המחוז יכולה לסייע לפתרון הבעייה?

תשובה מתומצתת: כראש מועצה פעלתי לקידום פרוייקטים כגון הקמת תשתית סולארית מעל בריכות דגים על מנת לספק הן צל לצימצום האידוי מהבריכות ויצירת חשמל. הבעיה העיקרית שהמדינה אינה פועלת דיה לעידוד פרויקטים כאלו והדבר מתבטא במתן היתרים ללוחות פוטו-וולטארים ומחיר המכירה לחברת החשמל.

2. בחזרה לנושא החקלאות, טענת החקלאים היא כי כיום יש מחסור בידיים עובדות, כיצד ניתן לפתור בעייה זו?

תשובה מתומצתת: במועצה איזורית גלבוע הקמנו פרוייקט תוך שיתוף פעולה עם מועצת ג'נין לאפשר עובדים פלסטינאים אשר ימלאו חוסר זה. שיתוף פעולה זה נוחל הצלחה מרובה בשיפור הכלכלה בשתי המועצות, ולראשונה צופים כי במסגרת הבחירות הקרובות לראשונה ייבחר נציג הפת"ח באיזור שנחשב במשך שנים כמעוז החמאס והג'יאהד.

3. כיצד אתה חושב ניתן להעלות את התועלת ביחס לידיים עובדות בחקלאות?

תשובה מתומצתת: יש צורך בהגדרת תפקידו של משרד החקלאות על מנת שירכז הפעילות החקלאית בצורה יעילה תוך הגדרת מדיניות ברורה.

בסיכום השיחה הבעתי מורת רוח לגבי חלק מהדברים, כגון הציפיה שלי לקווי פעולה יותר ברורים לשאלתי השלישית כגון הגדלת ההשקעה בחינוך ההתיישבותי אשר צומצם בעשורים האחרונים.

כמו כן, דני התעקש כי אסור בחוק לגבות ארנונה על פאנלים סולארים (פוטו וולטארים) למרות שכל רשות רשאית להגדיר זאת בצו הארנונה שלה, לאחרונה הגביל משרד הפנים את הסכום אשר ניתן לגבות עבור מטר רבוע למס' שקלים בודדים.

למחרת שיחה זו דיברתי עם ראש מועצה אחר אשר המליץ בפני על דני עטר.

כמו כן, ידיד נוסף במחוז הביע את מורת רוחו מחוסר הפעולה במחוז במהלך תקופתו של דני כיו"ר המחוז.

ראש המועצה השני שפגשתי הוא עמיר ריטוב, ראש מועצה איזורית:

זוהי הפעם הראשונה שיצא לי לשוחח עם עמיר, שהתגלה אף הוא כבן שיחה נעים הליכות.

מצאתי כי יש לי עם עמיר שפה משותפת בתחום מנהל הקרקעות, פיתוח פרוייקטים והשקעה בחינוך.

מכיוון שהזמן דחק בי (עקב לחץ מצידי ולא מצד עמיר) בעת הפגישה נאלצתי להסתפק בשאלה מרכזית אחת.

שאלתיו את אותה שאלה (1) לגבי משק החשמל והתרומה שיכולה אוכלוסיית המחוז לתרום לפתרונו.

עמיר השיב כי גם הוא כמו דני, תרם לפיתוח באיזור המועצה כראש מועצה לתחום האנרגיה המתחדשת והוסיף כי בצו הארנונה פרסם כי לא תיגבה מצד המועצה ארנונה על הקמת פאנלים פוטו וולטארים.

ברמה הארצית השיב כי כחבר במועצה הארצית לתכנון, בנייה וחבר בועדת קרקעות בתנועת המושבים וחבר ועדת היגוי לשטחים הפתוחים דחף והתמך בפרוייקטים ברחבי הנגב לאנרגיה מתחדשת.

למען הכנות, אני עדיין מתלבט ומתחבט בשאלה למי לתמוך.

מצד אחד, אני מאמין כי מגיעה לדני ההזדמנות להוכיח את עצמו. אך מצד שני, גם לעמיר מגיעה הזדמנות זו ולשניהם הפוטנציאל להרים מעלה את המחוז.

לכן, בעודי מתחבט בשאלה זו, אאחל בהצלחה לכל המתמודדים.